זה הזמן להודות – לא גדלתי על כדורגל בבית. בזמן שאבות אחרים לקחו את הילדים שלהם למגרש אבא שלי היה עסוק בבטחון המדינה, אז אותי לקחו להופעות של מקהלת הנערים של טלץ בפסטיבל ישראל (שכה יהיה לי טוב). אהבתי כדורגל מיד שניה –  מה שהחברים שלי אהבו זה מה שאני אהבתי, בלי להבין למה. באיזה שהוא שלב זה נהיה טפשי להחליף קבוצה, אפילו שאתה יודע שאתה לא מתאים לה, והיא לא כל כך מתאימה לך. ככה יצא שאני אוהד של בית"ר שמצביע מרצ, אוהד של ליברפול שלא היה שם מעולם (ואין לו שום עניין לתקן את זה) ואוהד של בוסטון שאבא שלו מביא לו בשמחה רבה חליפה של הלייקרס מארצות הברית (הוא עד היום לובש אותה לריקודי עם, השם ירחם).

לא ברור איך – אבל עדיין יצאתי חובב ספורט. זה קצת כמו קרחת. אתה יכול להתכחש לגנטיקה עד שלב מסוים, אחר כך זה כבר משיג אותך. עכשיו, אין דבר שאני אוהב לקרוא יותר מאשר מאמרים על ספורט. ככל שהנגישות של שידורי הספורט יורדת, אני מוצא את עצמי שוב חי מרשמים של אחרים. גם בשנים שהיתה לי אנרגיה לקום באמצע הלילה לראות כל משחק NBA ו- NFL אפשרי בטלוויזיית 14" מעאפנה שמחוברת לממיר אנלוגי של הוט, הכתיבה של עיתונאים כמו ביל פלאשקה בחו"ל וכתבי "העיר" ו"חדשות" (בתקופה שעוד היו שם עיתונאים ולא היפסטרים) גרמה להכל להראות יותר מרהיב, יותר קסום.  כשגדלתי ניסיתי את כוחי בכתיבת ספורט כזאת. מספר חודשים זעומים ככתב ספורט בעיתון "תל אביב" (שחבל מאוד שהרגו את הארכיון שלו, היו שם דברים לא רעים). לפעמים יצאו דברים יותר טובים (כמו זה וזה), אבל בדרך כלל זה נגמר בראיון עם לירון בסיס או רונן חרזי שאתה כותב את התשובות של השחקן לפני שאתה שואל אותו את השאלות.

בשנים האחרונות למצוא כתיבת ספורט מגזינית טובה זה משהו ששמור לאנשים עם הרבה סבלנות. לא תמצאו את זה באתר של ערוץ הספורט, גם לא בווינט. הבלחות של שלח ופוהורילס ב- NRG, שלומי ברזל בהארץ, קיפניס בגלובש ודוד רוזנטל בוואלה. כל בוקר לעבור על כל האתרים בקריז כדי לקרוא ניתוח אינטליגנטי של המתרחש בליגת הפחים של לוזון. זה לא חיים זה. אבל – נראה שיש אור בקצה המנהרה שלשם שינוי אינו הרכבת של צ'רלטון – האתר דה-באזר. רונן דורפן (אותו אני קורא באדיקות במגוון אתרים תמוהים בהם הוא נדד בשנים האחרונות וישראל היום הוא בהחלט אתר תמוה) אסף סביבו את מיטב כותבי הספורט העבריים לאתר חדש שמרכז כתיבת ספורט שאתם יכולים לקרוא בלי להרגיש כאילו האי.קיו שלכם נמחק. לא ברור לי איך האנשים שעורכים את מוספי הספורט בעיתונים הגדולים עוד ממשיכים למלא אינצ'ים על גבי אינצ'ים עם הבלים של כתבי חצר, גרזנים מטעם ודוברים בשם וקוראים לזה "פרשנות"? אני, את הספורט שלי צורך מדה-באזר. שרק יביאו את דוד רוזנטל ושלומי ברזל לכתוב שם ואנחנו מסודרים. אפשר לשלוח את כל שאר עיתונות הספורט לנופשון בטורקיה. אומרים שפיני בלילי עומד לחתום עם איזושהיא קבוצה שם. תיהנו.

• בפורים האחרון החלטנו לקחת את הבנים ("זרעי השטן") לסרט. הזמנו כרטיסים באינטרנט. רשת גלובוס החליטה שכעונש על זה שחסכנו להם עבודה, ניענש בחמישה שקלים תוספת לכרטיס. לא חמישה שקלים עמלה על קניית כרטיסים אונליין. חמישה שקלים פר כרטיס. מה שאומר ששני ילדים פלאס מבוגר שווה ביחד 120 שקלים. תוסיפו לזה פופקורן ושתייה והגעתם ל- 200 שקלים. כמובן שהפופקורן ישן ומגעיל, המסך קטן והכל. האלטרנטיבה היא מנוי חודשי ל- rapidshare, עניין של 7 יורו, יחד עם אתרים שנותנים רשימות של סרטים מדובבים להורדה (לא ניתן שמות כדי לא לנחס) ואפשר לראות את הסרט בבית. בפעם הבאה שיהיה פאנל שדן במצב בתי הקולנוע בארץ וישאלו למה הם במצוקה, תענו להם את התשובה בכותרת.
• שבוע לפני כן, לקחתי את קורנפיין הקטן וחבר שלו הג'ינג'י למשחק כדורגל. באותו יום היה את הדרבי התל-אביבי, אבל אנחנו (בעיקר משיקולים של פחד, עלות ופחד) הלכנו למשחק של הפועל כפר-סבא נגד בית"ר- שמשון תל-אביב. אין מה להגיד – הליגה הלאומית הפכה לליגת הפחים של ישראל. במשך שנים הייתי צופה בליגה הלאומית בימי שישי בצהריים. אף פעם לא היה שם כדורגל וירטואוזי מי יודע מה, אבל היה מתח, היה עניין, היתה ליגה. תודות לחבר לוזון וליגת ה- 16 קבוצות שלו התרוקנה הלאומית ממעט העניין שהיה בה ומה שנשאר זה לגנוב את הנעליים.
• את המשחק הזה ראינו בחינם, כי חבר סידר לנו הזמנות (והאצטדיון ליד הבית שלנו). אבל הליגה הלאומית במצב כל כך רע שיש מצב שגם אם ישלמו לנו לא נבוא יותר. למה? תקראו את הכותרת.
• ועוד דבר בעניין הזה – בית המשפט פסק השבוע כי אין דילול תכנים בין ערוץ 5+ לערוץ 5+ לייב/גולד/פלוס/שוטף + 30. זובי אין דילול. מה קרה לשידור המשחקים של הליגה הלאומית שפעם היו משודרים פעם בשבוע בערוץ ספורט 5 הרגיל? לאן הם נעלמו? אז נכון, הצ'רלטונים מגעילים ת'שועלים, אבל השחיטה הכשרה שערוץ הספורט עושים בתכנים שלהם איומה לא פחות.
• אחרון חביב – ערוץ 10. באמת מגניב שהצלחתם להשיג את גיא פינס שישדר אצלכם. בטח היתה תחרות קשה בהתחשב בזה שהוט תפוס, יס תפוס, ערוץ 2 זה כבר מזמן ערוץ הבידור וערוץ 24 זה ערוצומומי (ושיראל!) אבל לא שמתם לב שאין לכם יותר פריים-טיים? יש לכם בדיוק שעה של פריים טיים ביום. אתם עוד טורחים להחזיק מישהו שעושה פרוגרמינג במשרה מלאה? הרי בסוף השבוע אתם שמים את "סודות הקוסמים". במהלך היום, רפי רשף מוארך מדי שבוע בעוד חצי שעה, נשות הטייסים, לונדון וקירשנבאום חדשות ואז רגע – שעה שלמה של פריים-טיים. איזה שוק. אז בשעה המסכנה שאתם צריכים למלא בשבוע, באמת לא יותר מדי עבודה, אתם שמים שעשועון חדש עם דרור רפאל? לא עדיף נשות הקוסמים?

* סליחה מהזונות. באמת. יחסית להנהלת ההתאחדות, רשת גלובוס וכל שאר החברים בפוסט – אתן נשמות, אתן.

1. הרווק היא טראש טהור ונפלא. באמת. הסירו מלבכם כל תקווה לרומנטיקה, אשליה של תחרות כלשהי ותראו שזו תכנית שהרבה יותר קרובה ל"פלייבור פלאב" מאשר ל"הרווק" האמריקאית. אוסף הצ'פצ'ולות (מלה שאני מנסה להשתמש בה פעם ביום) שנמצאות שם נראית כמו אלו שלא התקבלו למיונים של "הדוגמניות" (רמז: הדרישות היחידות הן העדר אבר מין גברי ומודעות עצמית). מומלץ בחום + אלכוהול.

2. יש פה מישהו שלא יושב כל יום ורואה פרק של "הסימפסונס"? כי באמת, זה הדבר היחיד שגורם לי לצחוק בקול רם בימים אלו.

3. לגבי קונאן – מדובר במלך העולם. באמת. מי שרוצה את תקציר הבלגן שם מוזמן לראות פה את כל הבדיחות של כולם על הנושא (לא כולל לנו, שיוצא קצת אפס בסיפור הזה)

4. הערה שנייה לחברים ב"יס" – לשים את קונאן, ג'יי לנו וגי'מי פאלון כל ערב זה מקסים, אבל זה לא באמת נופל תחת ההגדרה של "קומדיה", לא? מה עם להביא, אני לא יודע, קומדיות, לערוץ "yes stars comedy"?

5. מישהו חייב להגיד – איזה כיף ש"סרוגים" חזרה, אבל זה (עדיין) לא זה. זה טוב, אבל זה לא מצוין, כמאמר הפרסומת של קרן ההשקעות שהפסידה הכי הרבה בתקופת המשבר.

6. העונה השלישית של "מעורב ירושלמי" הסתיימה אתמול ואיך נאמר – היה אפשר לוותר עליה. זאת היתה עונה אחת יותר מדי של אחת הסדרות היותר טובות שנעשו כאן. אותו דבר לגבי העונה האחרונה של "סקראבס" שלמעט פרק הסיום המרגש היתה בינונית ומטה. כנראה שהיכולת לדעת מתי לגמור בזמן היא לא טריוויאלית כמו שבר רפאלי היתה רוצה שתאמינו.

בימים כתיקונם, היתה מופיעה פה ביקורת שנונה (בעיניי מחברה, לפחות) על גמר הישרדות הפיליפינים שארע אתמול. על זה שהתחלנו לראות אחרי 45 דקות וסיימנו יחד עם כולם, על הנלעגות של המושבעים והפיינליסטים עם הטקסטים הכתובים מראש, על כמה עצוב שטלכו לא זכה וכמה טוב ששי זכה ולא טומי (כן טומי – זה לא מספיק להיות יפה וחזק. זה משהו שהובן פחות או יותר בשנייה שריצ'רד האץ' זכה בעונה הראשונה). אבל באמת שאין לי כוח. צפניה עושה את זה לא רע בכלל. הנה משהו במקום.

(ותודה לזיבלונים)

משהו קצר, באמת.

אני לא אוהד כדורגל שרוף. אני הולך אולי לשניים שלושה משחקים בשנה (בעיקר כשמשיגים לי הזמנות לתאי כבוד שונים ומשונים). אני מנסה למנן את כמות צפיית הספורט שלי (ולא, Friday Night Lights לא נחשב לצפיית ספורט) והצלחתי לפתח לעצמי שגרת ספורט/טלוויזיה ברוכה בשנים האחרונות (לפחות בכל מה שקשור לכדורגל ישראלי).

1. לא משלם לצ'רלטון (ספורט 1 ו-2). אין לי שום דבר נגד ערוצי פרימיום, אבל בשביל הכסף שהם לוקחים, שיתנו מוצר פרימיום ולא משחק שנראה כאילו צולם על ידי מגמת טלוויזיה בתיכון מטרו-ווסט ברעננה. רוצים כסף? תנו שידורים כמו של בני-אדם.

2. רואה את המשחק המרכזי רק אם ברקוביץ' מפרשן אותו. כן, אני יודע שהוא ערס, אבל הוא מצחיק.

3. לא שומע את אופירע ולא נכנס לאתר שלה. אני יודע שאם הייתי מקיא יותר הייתי שמן פחות, אבל זה הורס את הריפודים באוטו.

4. אני מקפיד לראות את "הראשון בשער". כן, כן, אני יודע. פיתחתי טכניקה – אני מקליט במקס, ואז מריץ את בוני/נוימן ורואה רק את תקצירי המשחקים. זאת הדרך הכי נורמלית לראות מה קורה בליגה.

השנה, אין לי משחק מרכזי ואין לי תקצירי משחקים. למה? אמה. כי עמוס לוזון (או שזה אבי? אלי? מישהו מבדיל?) לא עובד בשבילי – הוא עובד בשביל בעלי הקבוצות (שזה הוא, בעצם). זאת אומרת שיותר חשוב לו שבעלי הקבוצות יהיו שמחים (הם אלו שבוחרים אותו) מאשר שאני אהיה שמח. שיקול לגמרי לגיטימי מבחינתו, אני חייב להודות. אבל השנה בפעם הראשונה התחילה הליגה ואין לי מושג מי משחק נגד מי ומה היתה שערוריית השיפוט הגדולה במשחק של מכבי. תודה עמוס/אבי/אלי.

נ.ב.

עוד הערה קטנה לערוץ 10 – באמא שלכם? יש לכם כל כך הרבה אלטרנטיבות אחרות? תנו ללוזון הצעה שהוא לא יכול לסרב לה (להלן: שקל תשעים למשחק) והעסק שלכם. נאלץ לוותר בצער על עוד תחקיר מעמיק של אמנון לוי ברווח בין החדשות לשלישיית התכניות של שליין אותו אתם מכנים פריים טיים)

דבר ראשון, גילוי נאות: לפני כמה שבועות פנו אליי (דרך טוויטר) מיחסי הציבור של יס, והציעו לי לקבל יס מקס HD לחודשיים ניסיון, כולל כל הערוצים הרלוונטיים בתמורה לזה שאכתוב על זה בבלוג. חשוב להבהיר – בשום שלב לא נאמר לי מה לכתוב, איך לכתוב ולמה לכתוב. ביקורת כנה ומנומקת היא כל מה שנדרש. זה יהיה לגיטימי מצד ששת קוראיי הבלוג להתעלם לחלוטין מהפוסט ולהגיד שמכרתי את עצמי בזול. מצד שני – יש לי יס מקס HD אז לכו לנענע.

הממיר

הממיר של יס מקס HD הוא יפה לאללה. אם לצטט את חברי הטוב הרקמר הומולקה, מדובר במכשיר “כוסית”. הוא שחור, עם לדים כחולים ולוק של האובליסק מ-“ 2001”.

יס מקס HD בפעולה (הכבשים לא כלולות במבצע)

הממשק

יס עשו עבודה יפה לשפר את הממשק על הממיר, כולל השלט החדש. שיש לו פיצ’ר מגניב במיוחד – הכפתורים מאירים כשלוחצים עליהם בלילה! מה עשיתי לפני זה. מצד שני – נוסף לשלט כפתור “VOD” שמעורר תקוה שה- VOD יגיע בקרוב גם לאלו מבינינו שלא מחוברים ל”האלופה”. החסרון המרכזי של הממשק החדש הוא שהוא א-ט-י. אטי ברמות של “הוט”. בתור זפזפ-על שרגיל לעבור בין ערוצים ותיאורים של תכניות ב- EPG בקצב מאוד מהיר, הממשק החדש מבאס סוסים. אני מנסה בכוח למצוא מלה טובה להגיד על הממשק החדש ואומר רק שהוא יפה. לא מהיר, אבל יפה. כמו דוגמנית טיפוסית.

התוכן

פה מתחיל הדיון המענייין בעיני. עם כל הכבוד לממיר, לשלט, למסע הפרסום עם הדינוזאורים ולכפתורים שזורחים בחושך (w00t!) כל זה לא שווה כלום אם אי אפשר לראות שידורים ב- HD אמיתי. החדשות הטובות הן שכל התכנים שקיימים ב- HD נראים מדהים. גיליתי שאני יכול לשבת שעות ולראות את הטור דה פראנס, שהוא ללא ספק הארוע המשעמם ביקום (חוץ מעונה חדשה של אמנון לוי) פשוט כי עם היס מקס HD זה נראה כל כך יפה שבה לבכות. התחושה העמומה שלי היא שעם שתי תחתיות העראק שאני מכנה משקפיים, גם אם הייתי נמצא בנקודת הזינוק, על אופניים, שני מקומות בפאטון מאחורי לאנס ארמסטרונג, הייתי רואה פחות טוב מאשר בבית. גם ערוץ הנשיונל ג’יאוגרפיק HD הוא סוף הדרך ולהקתה – אתה מרגיש כאילו שמו אותך על גב הדולפין ומוצא את עצמך לוקח אוויר מבלי דעת כשהוא צולל. לא מצאתי יותר מדי טעם בערוצי הסדרות HD. עם כל הכבוד – אין הבדל גדול בין איש משפחה ברזולוציה רגילה או לא. זה עדיין הסדרה הכי מופרעת בטלוויזיה. ערוץ הסרטים לעומת זאת – פשוט תענוג. במיוחד עכשיו עם מרתון סרטי הקיץ שכל כולם אפקטי מחשב ופיצוצים שנועדו לחפות על דלות עלילה. השילוב של הענק הירוק ואיירון מן ב-HD ברצף (רק עכשיו גיליתי שהסרטים קשורים!) היא בדיוק מה שצריך אחרי יום של 450 מעלות בצל.

הפספוס

הפספוס הגדול של כל העסק הזה הוא ערוץ הספורט HD. באמת. בדרך כלל אני שמח לפרגן לערוץ הספורט (בעיקר כי התכניות שלו שתי רמות מעל הליגה שהן מכסות) אבל הפספוס פה הוא עצום. אז הבאתם את גמר ווימבלדון, באיכות מדהימה, כזאת שמאפשרת לראות את החורים ברשת. יופי. אבל ברגע האמת, להלן – סוף השבוע המופלא שעבר על הטניס הישראלי, כשלתם. הטלוויזיה שלנו היא כבר מזמן לא מדורת השבט, אבל בשבת האחרונה התקבצו בבית שלנו במערב ג’לג’וליה די הרבה אנשים שבאו לראות את אנדיוני ב- HD. אז באו. ערוץ הספורט שידר שקופית “שידורינו יתחדשו בשעה 17:00” ואז הביאו שידורים חוזרים של וימבלדון. מבקרי טלוויזיה אוהבים רגעים – רצח רבין כרגע שהגדיר את ערוץ 2, מלחמת לבנון כרגע שהגדיר את ערוץ 10. זה היה יכול להיות הרגע שמגדיר את ספורט 5 HD. אז זהו, שלא.

שורה תחתונה

בשורה התחתונה, האמת חייבת להיאמר – אחרי שבוע נסיון, לא מרגיש שיש מספיק תכנים בשביל להחזיק מקס שלישי בבית… אבל עוד חזון למועד

אז סיימתי לראות את פרק הסיום של גריי’ז אנטומי (היה מעולה!) במקס HD החדש שלי (עוד פרטים בהמשך) והתמה המרכזית שלו (תמיד צריך תמה מרכזית בפרק של גריי’ז) היתה שהחיים קצרים. לך תגיד לזה/זאת שאתה אוהב שאתה אוהב אותה עכשיו ורוצה תמיד להיות אתה. זה נשמע כמו רעיון טוב, ובאמת היה פרק מרגש. אז הלכתי ואמרתי לזאת שאני אוהב שאני אוהב אותה ותמיד ארצה להיות אתה. מה היתה התגובה – “זוז, אתה מסתיר לי וואן טרי היל”.

הסדרה הכי טובה היום בטלוויזיה שאתם לא רואים (בהנחה שאתם רואים “הפמליה” באדיקות) היא “פולישוק”. באמת. היא סובלת משיבוץ בלתי אפשרי ולא מעט מגרעות ועדיין – היא פשוט מעולה.

פולישוק (בכיכובו של ששון גבאי הנהדר) הוא ח”כ נעבעך אמיתי שמצא את עצמו בתפקיד השר לקידום חברתי (זה לא המשרד של סילבן?), איפה שזורקים את כל מה שאף משרד אחר לא רצה – קשישים, נוער בסיכון, אתיופים וקשישים אתיופים בסיכון. חמוש ביועצת תקשורת הורמונלית (שירי גדני) ובמנהלת לשכה (חנה אזולאי הספרי) הוא מנסה לשרוד במדמנה הפוליטית הישראלית. אמנון דנקנר משחק את יו”ר הסיעה של פולישוק – חומי שליט (קריצה ברורה, אולי מדי, לטומי לפיד ז”ל) וגיא לואל מגלם את קוזו, היועץ הפוליטי של שליט שתפקידו לגרום לכך שפולישוק לא יעשה יותר מדי בעיות למפלגה.

שמואל הספרי הצליח לכתוב דרמה חדה, שנוגעת בנושאים מאוד כאובים בחברה הישראלית. היא נוגעת בהם בלי למצמץ ובגלל זה היא לא כיפית כמו “מסודרים”. הרבה יותר כיף לראות את תומר לוי מתקתק בחורינות מאשר לראות את הסצינה בה כבוד השר והמאבטח רודפים אחר בריון בן 8 בבית הספר “נבגים” בנתניה, בעוד שאר הילדים מתכוננים למסכת בנושא “יום ללא אלימות”.

ובכל זאת – תנסו להתגבר על זה שמשדרים שני פרקים יום אחרי יום, אחרי 15 שעות של צביקה הדר מדבר ללא הפסקה וצביקה פיק שותק ללא הפסקה (יכול להיות שדנה אינטרנשיונל היא בובת פיתום של צביקה ובגלל זה הוא לא מדבר כשהיא שם?) ותמקססו את זה. ביום שבוא יו”ר הועדה למעמד אישה, הגברת ציפי חוטבלי, יחד עם סגנית השר אורית נוקד מצביעות נגד הארכת חופשת הלידה מ- 14 ל- 16 שבועות, תתגברו על הדמות של גיא לואל שהיא באמת מיותרת ותתרכזו בזה שפולישוק היא היא סדרה הריאליטי שלנו.

והנה ההשראה:

נ.ב. קצת ארוך:

התכנון המקורי שלי היה לשים לינק לפרק של פולישוק. כל הפרקים זמינים ב”מקו”.

תכנון מקורי זה דבר נחמד, “מקו” זה לא. נגן הוידאו שלהם הוא כל כך מעולה, למעט חוסר היכולת שלו לתמוך ביכולות הבאות:

1. לעבוד בפיירפוקס

2. לאפשר קישור ישיר לוידאו

3. לצלוח פיירוולים ארגוניים

שלוש תכונות שהופכות את הצפיה בוידאו ב”מקו” לבלתי אפשרית בשבילי. דרך אגב – לכו ל- ynet ותראו איך שם עשו את זה נכון.

אז לא, לא יהיה פה קישור לוידאו של פולישוק, למרות שמאוד רציתי. אני הייתי חושב שאתר שהרייזון ד’אטרה שלו זה להראות קטעי וידאו, ישקיע, נגיד, לא יודע, בנגן וידאו טוב?

אז עוד יומיים עולה ב- VOD של הוט הסדרה “החצויה”, ואתם כולכם עדיין עסוקים בשאלות קטנוניות האם מותר להתאבל ביום העצמאות (לא), האם מותר לקנות באמפמ (לא) והאם מישהו יזכור את מירית וקנין עוד יומיים (ממש לא). העלייה של החצויה “סטרייט טו VOD” היא ארוע חשוב. אני מהסס מלכנות אותו “מכונן”, אבל הוא חשוב. במשך שנים היה בארץ מונופסון של גוף שידור אחד ויחיד (ערוץ 1) שהיה היחיד שקבע מה משודר והיחיד שהיה יכול לקנות יצירות מגופי יצירה עצמאיים (או לייצר עוד סדרה על יהדות ספרד עם מנשה רז, מה שיותר מגניב). היום השוק קצת יותר טוב, אבל עדיין, מדובר בשוק קטן ובעייתי. יכול להיות שתהיה לך סדרה יומית טובה (?) וברגע האחרון יחליט מישהו להפוך אותה מסדרה יומית לסדרה שבועית. אתה תלוי לחלוטין בקפריזות השיבוציות של מישהו שלפחות לצופה ההדיוט מהצד (עבדכם הנאמן) נראה שהוא משבץ רק אחרי שהוא מוריד כמה ראשים טובים. 

ואז מגיעה החצויה. שתי מילים על הסדרה עצמה – מדובר בסדרה שתתקשה להיכשל. קחו כמה כוכבני נוער לוהטים (יון תומרקין, מאיה שואף, עמית פרקש וכל מי שהתקרב להיי-סקול מיוזיקל), תוסיפו כמה שחקני חיזוק איכוצ’יים, תמקססו את העלילה של “דמדומים” וקיבלתם את הדבר הבא: “…מה שאלה לא יודעת זה שליאו הוא למעשה ערפד בן 300 שנראה כמו תלמיד תיכון חתיך בן 15. היא אינה מעלה בדעתה שליאו בעצם בא לחפש אותה ושהוא זה שיעזור לה לגלות את ייעודה. בעזרתו של ליאו היא מגלה שהיא "חצויה" – חצי ערפד חצי אדם – והיחידה שיכולה להציל את העולם…”

כן, גם לי יש קצת טעם של קיא בפה אחרי שקראתי את זה, אבל ברור לי שזה יהיה להיט. וברור גם שכל ילדה בת שלוש עשרה שתבוא ביום שאחרי לבית הספר בלי לדעת מה היה אתמול ברומן המתרקם בין ליאו ואלה תהיה פחות או יותר באותו מקום חברתי כמו הילד שהגיע בכיתה ד’ לירושלים וכששאלו אותו איזה קבוצת כדורגל הוא אוהד הוא ענה “נראה לי הפועל, לא?” (ד”ר צבי אומר שעוד כמה שנים בתרפיה והזכרון הזה יהפוך להיות משהו מבנה אישיות).

הנקודה היא כזאת – אל תתבלבלו עם קונוטציית ה”סטרייט טו וידאו” שנהגה לסמן מוצרים מזעזעים במיוחד שהמסך הגדול לא מסוגל להכיל. כן, כבר היו סדרות כאלו (רד-בנד), אבל הן היו מוצרי נישה קטנים. פה מדובר עם סדרת דגל. זאת הולכת להיות סדרת להיט. כל הילדות ירצו לראות אותה. ותוך חודשיים, כל גופי השידור ירוצו אחרי חברת ההפקה ויתאימו את לוח השידורים שלהם אליה. סטרייט טו VOD היא העתיד. במקום יס הייתי משקיע קצת פחות בהגנבות סטייל “לתכנת את המקס מהבית” (למרות שזה רעיון חמוד) ויותר בלדחוף את ה- VOD שלהם. במקום ערוצי הברודקסט הייתי מנסה לגדל קצת ענווה. זה טוב לקארמה.

נ.ב.

חוק יריב לטלוויזיה # 35: אין שום משדר טלוויזיוני שצריך לקחת יותר משעה וחצי (כולל פרסומות). באמת. עוד לא נולדה חתיכת התוכן שתהיה לעיסה עד כדי כך.

אז זהו. נגמרה עוד עוד עונה של הישרדות 10 (לא היה עדיף לקרוא לה “הישרדות ישראל?” ככה בעונה העשירית זה יהיה “הישרדות 10 10”. אבל מי בערוץ 10 חושב עד עונה עשירית. עוד יומיים סוגרים להם את השלטר). רציתי, באמת שרציתי לעשות בלוגינג כל העונה ולייב בלוגינג של הגמר אבל יש גבול לכל תעלול ולהתגבר על הגאג-רפלקס זה דבר אחד כשמשלמים לך (געגועים למיקוניס?) ודבר שני כשזה בשביל הכיף שלך. אז הנה חמש נקודות שעלו לי בכל זאת בתום העונה:

• ראשית, אין שום דרך לראות את הדבר הזה בלי יס מקס. באמת. הגמר אתמול היה שלוש שעות שמתוכן 30 דקות טובות (מועצת השבט) ושאר הזמן – פרח השכונות. באמת. מירית עטויה בוילון, מהדסת לה במורד המדרגות לכל שאגות של אלפי פקאצות, עשרות מתמודדות ששוכנעו שמתאים להן שורטס (לא!) ושהן יכולות בלי חזייה (ממש לא!), רקדנים תמוהים, סאונד מחורבן וזוארץ שעושה פאוזה מלאכותית לפני כל קול גרמו לי לקלל בקול ולעשות (כרגיל) שימוש יתר בכפתור הפאסט-פורוורד של השלט. אחר יס מתפלאים למה אני מחליף שלט כל שלושה חודשים. לסיקור מקיף אל הגמר לכו לצפניה
• למרות כל זאת, הופתעתי לטובה שאריק זכה. כמו מנו בשעתו, אריק היה היחיד שהבין את המשחק. כמובן, אם זה היה תלוי רק בהפקה גם הזוכה היה נקבע באסאמסרונים ואז פרח השכונות היתה לוקחת בהליכה, אבל למרות ההסתחבקויות שלה עם כל המושבעים הם החליטו לתקן את העוול ההסטורי שבגינו נעמה קסרי מופיעה מדי יום על המסך שלנו ונתנו את התואר לאריק. קצת ריחמנו על נטע-לי. גם כי הסרט שעשו לה היה מביך (סודוך אחרי גלישה? תשדיר שירות לבולימיה?) וגם כי עד כדי כך לא היה לה סיכוי שרוב המושבעים אפילו לא טרחו לשאול אותה שאלות (או שהם שאלו וההפקה פשוט ויתרה עליה). נאחל לנטע לי שתצליח בדרכה, שיהיו לה הורים קצת יותר מפרגנים וחוזה דוגמנות סטנדרטי. שבינינו – זה בדיוק כל מה שכל פליטי האי יכולים לאחל לעצמם גם ככה.
• בחזרה לעונה – אמרתי את זה בעבר. אני מבין את הצורך של ערוץ 10 למתוח כל פרק על שניים. איטס דה אקונומי סטופיד. אבל אם אתם מנסים (לקראת הכניסה לחדר העריכה של העונה השלישית) לנסות ולהבין למה לא היה את הבאזז שהיתה העונה הראשונה – הנה טיפ – נשבר הזין מהמונולוגים למצלמה של המתמודדים. לפני כל אתגר לשמוע שלושה מתמודדים שונים שמספרים שהאתגר הזה הוא נורא חשוב זה מצחיק בהתחלה, אבל די נמאס אחרי נגיד, הפרק הראשון בעונה הראשונה. צריכים למתוח? תביאו פתרונות יצירתיים. באמת.
• בעיית “המתיחה” לא קיימת רק בהישרדות. גם במרוץ למיליון מותחים עד זרא את העונה ולוקח חודש עד שמעיפים מישהו וגם אז אלו הבלונדיניות שהיו הסיבה היחידה לראות את המירוץ. דרך אגב, איך בדיוק רן הוא “מנכ”ל של חברת הייטק מצליחה”? לפחות לפי כרטיס הלינקד-אין שלו, לא מדובר בהייטק. יושב כבודו האבוד של ההיטק לאלתר!. אבל אני סוטה – גם במירוץ מותחים עד אין קץ, וגם פה הדיבורים על, לפני ואחרי המשימה מיותרים ברובם, אבל איכשהו ב”הישרדות” הצליחו העונה להבריח את אחרוני הצופים הנאמנים שלהם.
• עוד מלה על איתי – אחינו, תתבגר. במקום אריק – גם אתה היית מדיח את עצמך. המשחק הזה הוא לא על חברויות ולא על אחוות לוחמים. זה משחק. במאמר אנתרופולוגי מוסגר – כמה עוד עונות של הישרדות 10 נראה עד שנמצה את כל הדימויים הצה”ליים? סכינים? כדורים? בשבקינים?