יולי 04 2010
קרטל גז? איזה קרטל גז?
קצת מביך שרוב הדברים שבוער לי לכתוב עליהם בימים אלו קשורים לצרכנות, אבל כנראה שזה חלק מההשלמה עם תהליך הפיכתי לבורגני מושלם, פרברי להחליא. ובכל זאת – יש בכפר-סבא (העיר עם הכי מעט זכאים לבגרות בשרון, אבל היי – הכי הרבה מתגייסים לקרבי!) סוכנות גז בשם "סופרגז". נניח שאתם לקוח של סופרגז, ואתם רוצים לעשות מעשה תמוה במיוחד כמו, נגיד, להזמין בלון גז. אתם מוזמנים לשלם דרך מענה קולי איכותי במיוחד ואז לחכות שיגיע הבחור של הגז. מתי הוא מגיע? ביום ראשון בבוקר. מתי בדיוק? ביום ראשון בבוקר.
אמור אדם מן היישוב, שכאמור היה רוצה להשתמש בגז על מנת לבשל את פתו הדלה, לשבת ביום ראשון בבוקר ולחכות למוביל הגז. אז ניסינו. הוא לא הגיע. התקשרנו לשאול למה הוא לא הגיע – אמרו שהוא היה והשאיר פתק. אז זהו שלא. חיכינו ליום ראשון הבא. הוא היה אמור להתקשר חצי שעה לפני שהוא מגיע, כדי שנדע. התקשר – לא הספקנו להגיע כי האיש של הגז ווייטס פור נו וואן. חיכינו עוד שבוע. מגיע יום ראשון – הוא לא הגיע. הוא התקשר, היא היתה בממתינה, אז הוא נסע. וזהו. אין גז. שיחות חוזרות ונשנות לסופרגז העלו שיש לנו פתרון – אנחנו יכולים להשאר גם ביום שלישי בבית. כי גז, כידוע, זה משהו שמיועד לאנשים שלא עובדים.
אבל אנחנו צרכים מודעים. לא שותקים. ספק א' דופק אותנו, אז אנחנו הולכים לספק ב'. אז התקשרתי ל"מתחרים" של סופרגז, להלן – פזגז. אמרתי להם שאני רוצה לעבור. אחרי שניסו למכור לי מחמם מים מבוסס גז (מאוד הגיוני לנסות למכור דבר כזה כשבחוץ 35 מעלות) שאלו אותי למה אני רוצה לעבור. אמרתי להם שבסופרגז השירות ממש לא טוב. "אהה", אמרה המוכרת בפזגז. "אם ככה, אז תשאיר טלפון ואנחנו נחזור אליך". אני עדיין מחכה.
כל השמועות על קרטל גז הן מופרכות לחלוטין. חברות הגז נאבקות אחת בשנייה בעוז על מנת להשיג לקוחות חדשים. באמת.
