יולי 08 2009
מציאות של חיי נישואין
אז סיימתי לראות את פרק הסיום של גריי’ז אנטומי (היה מעולה!) במקס HD החדש שלי (עוד פרטים בהמשך) והתמה המרכזית שלו (תמיד צריך תמה מרכזית בפרק של גריי’ז) היתה שהחיים קצרים. לך תגיד לזה/זאת שאתה אוהב שאתה אוהב אותה עכשיו ורוצה תמיד להיות אתה. זה נשמע כמו רעיון טוב, ובאמת היה פרק מרגש. אז הלכתי ואמרתי לזאת שאני אוהב שאני אוהב אותה ותמיד ארצה להיות אתה. מה היתה התגובה – “זוז, אתה מסתיר לי וואן טרי היל”.

אני לא הייתי אומר לך כזה דבר, יקירי!
ומה קשור הגולדן גייט (בתמונה למעלה)?
סתם תמונה יפה, לא?
איך העונה הזו של One Tree Hill באמת? ראיתי את הפרק הראשון של העונה כשהיא יצאה בארה"ב ומאז נשארו איזה 10 פרקים על המחשב (את השאר לא הורדתי אפילו).
יש מה להשלים או לוותר וזהו?
יצאה מלכה !
מיה – העונה הזאת איומה בעיניי, אבל בת-זוגי רואה אותה (בעיקר מאינרציה, אני מתרשם).
סייקו – ברור שהיא מלכה. פירוט בפוסט הבא.
אגב, יריב, אני אוהב אותך ואני תמיד ארצה להיות איתך
הפרק הזה היה בערך הפעם הראשונה בחיי שבה כמעט בכיתי מול תוכנית טלויזיה. מצוין לגמרי.
(ולמרות שהפסקתי לראות וואן טרי היל לפני שנתיים-שלוש, אני לא יודעת במה הייתי בוחרת – וידוי אהבה נוגע ללב שכזה, או לוקאס החתייייייך והמיוסררררררר)
אה, אני בוכה חופשי* מול תכניות טלוויזיה. במיוחד מול "אקסטרים מייקאובר". יש להם נוסחה פשטנית אך עובדת שגורמת לזה שכל פעם שהמשפחה רואה את הבית שטיי וה- ADHD שלו בנו להם, אני מתחיל לבכות.
(*לשמחתי – אני שעיר מספיק בשביל לא לפקפק בגבריות שלי)