נדמה לי שזה פוסט המלחמה הראשון שהנהנתי בו בהסכמה. גם אני נחרדת מהאנשים שיש להם דעה נחרצת.

מותר לך לחשוב שמישהו פחות מוסרי ממך – זה לגיטימי.
יש הבדל בין זה לבין הדרה אוטומטית מהקבוצה של כל מי שלא מתיישר עם הקו.

אני דווקא בא מהכיוון השני – לטעמי, ירי של מרגמות לעבר סכנה שכבר חלפה, בתוך שטח בנוי, שגורם – כצפוי – למוות של 42 אזרחים, הוא לא לגיטימי גם אם עבר 20 שלבי אישור בדרך. אתה, כנראה, חושב שזה לגיטימי.
עד כאן, יש לנו ויכוח ענייני. מותר לך לחשוב שאני טועה, לחשוב שאני נאיבי, לחשוב שהנאיביות שלי מסכנת את מדינת ישראל. מה שלא ברור לי זה למה אתה חושב שכל אלה נותנים לך לגיטימציה לדרוש ממני להפקיד אצלך את תעודת הזהות הכחולה שלי. וגם אם לא לזה התכוונת, זו המשמעות של 'לא ישראלי', במיוחד כשסיסמאות כמו 'אין נאמנות – אין אזרחות' עפות באוויר.
(רק להבהרה – אני לא חושש לאזרחות הישראלית שלי. אבל זה סוג שיח שעדיף להימנע ממנו)

הופנתי עלי ידי ליז (לשם הקרדיט).
רסס.

לפי סולם הערכים שלי וההגדרה (האמורפית משהו, מודה) שלי – לא. אני לא אחראי על הפלורליזם פה (הוא בהפסקה). אני מנסה להגדיר לעצמי מה מוסרי ומה לא. לשמוח לאידם של ילדים מתים, עם כל הכבוד ליחסיות הפוסטמודרנית השוררת במקומותינו, זה רע אבסולוטי. חושב אחרת – לך על זה. אני לא אנסה לשכנע אותך, כי אני לא חושב שזה יצליח (ע"ע למעלה).

כלומר, כל מי שלא חושב כמוך הוא או לא יהודי או לא ישראלי.
מה שנקרא, פלורליזם.