דצמ' 22 2008
למה לא להזמין אחים
אתמול חגגנו חנוכה בגן של קורנפיין הקטן. מסיבות חנוכה הן באופן מסורתי פסגת היצירה של גננות. חינוך נגד אלימות? קבלת השונה? הכנה לכיתה א’? עבודה פרטנית עם ילדים? פחחחח.. אין זמן. צריך להתכונן לחנוכה. וכשאני אומר להתכונן – אני מתכוון לחזרות מפרכות מדי יום, אינספור יצירות סביב סביבונים, חנוכיות, סופגניות וריקודים מעופרת יצוקה. נשבע לכם, הילדים מתכוננים להופעת חנוכה יותר ממה שבבימה מתכוננים לפרמיירה. קורנפיין ממלמל “כד קטן” מתוך שינה כבר שבועיים.
כשמגיע הרגע, דרך אגב, רוב ההורים לא רואים שום דבר מההופעה, כי הם עסוקים בלצלם. האמא בסטילס, האבא בוידאו, עומדים כמו עדת פאפארצי שמנסה לתפוס את פריס הילטון בלי תחתונים (איכס).
אבל לא על זה רציתי לדבר. רציתי לדבר על ההזמנה שקיבלנו לארוע. משהו די סטנדרטי (חנוכיה וגו’), רק שהפעם הוסיפו שיר. להלן השיר:
למה לא להזמין אחים / חיה שמש
רָצִיתִי שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי תָּבוֹא
וְתִהְיֶה רַק אִתִּי בָּחֲגִיגָה
וְאָמְנָם הִיא יָשְׁבָה לָהּ מִמּוּל
וְכֹלהַזְּמַן הִסְתַּכְּלָה רַק עליי וְלֹא עַל שָׁאוּל
שָׁאוּל הוּא אָחִי הַקָּטָן הַתִּינוֹק
לֹא מִזְּמַן הִפְסִיק לינוק
כֹּל הַזְּמַן בַּבַּיִת צוֹרֵחַ
וְרֹאשׁוֹ עֲדַיִן קֶרַח.
וּבְדִיּוּק כְּשֶׁרָצִיתִי שֶׁהִיא תִּרְאֶה
אֵיךְ שֶׁאֲנִי גָּבוֹהַּ לְמַעֲלָה קוֹפֵץ
נָפַל לְאָחִי הַקָּטָן הַמּוֹצֵץוְאָז הוּא צָרַח כָּרָגִיל עַד הַשָּׁמַיִם
וְאוֹתִי אִמָּא כְּלָל לֹא רָאֲתָה בֵּינְתַיִם
אֲפִלּוּ שֶׁקָּפַצְתִּי יָפֶה אַחַת וּשְׁתַּיִם
וּבַסּוֹף עוֹד לִי הִיא אָמְרָה
“ הָרִיקוּד שֶׁרָקַדְתָּ הָיָה מַמָּשׁ נִפְלָא!”
וּבְעֶצֶם אֲנִי יוֹדֵעַ שעליי
כְּלָל לֹא הִסְתַּכְּלָה…
(ניקוד באדיבות סנופי)
גם אם נתעלם מהחריזה המביכה, זה לגיטימי לחלוטין לבקש לא להביא אחים למסיבה. באמת. אבל האם הדרך היחידה לעשות את זה היא על ידי זה שמסכסכים בינם ובין האחים שלהם? אי אפשר להגיד דברים כמו “נא לא להביא אחים”. זאת עוד דוגמה קטנה (ומעצבנת) לאחת הבעיות המרכזיות שאנחנו רואים היום בחינוך הממלכתי – עצלנות מחשבתית. קופי פייסט של שיר מוכן מתוך “האוגדן לגננת – מהדורת תשמ”ז” וזהו. לחנך ילדים זו עבודה קשה. באמת. בת זוגי ואני מתמודדים עם שניים והגננות מתמודדות עם שלושים (שזה מעצבן לכשעצמו). אבל חמש הדקות של שיקול הדעת שנדרשו מהגננת בשביל להסביר לילדים / הורים למה לא להביא אחים (רשימה חלקית: כי אין מקום, כי יהיה חושך וזה יפחיד אותם, כי הם ישתעממו) בלי להגיד להם – “כי הם יקחו את תשומת הלב של אמא” זה לא משהו שהיה לוקח יותר מאשר להדביק את השיר הדבילי הזה בהזמנה.
(התמונה מפליקר של “יהדות תימן”)
לא ממש קשור, אבל הזכיר לי סיפור שכמעט קרה – כמוך וכמו הרבה הורים אחרים גם אחד ממכרי קיבל הזמנה למסיבת החנוכהראשהשנהפסחיומהולדת בגן של הבת שלו שציינה בפירוש "לא להביא אחים". בניגוד לרובינו אבל, ידידי אחים (Akhim), עולה חדש מגרמניה, לא הבין מדוע הגננת בחרה להרחיק דווקא אותו מהמסיבה בגן…
אולי בגלל זה השיר?
גלעד
באתי בגלל התגובה שלך אצל שרון גפן [עריצות או חוסר התחשבות (של מי, בעצם?)], ולהפתעתי, מאחורי ולולה עומד בכלל בחור. ולא להפתעתי – מצאתי גם כאן מקום להזדהות. מסיבת החנוכה בגן הזכירה לי את טקס האולימפיאדה בסין, ואם קצת נסחפתי, אז אני אתפשר על טקס צבאי עם תסח"ים, מופעי אירובטיקה ואורות, שעמלו עליו מתחילת השנה (שלא נאמר מבצע סודי. ביותר).
לגבי ההזמנה. נראה לי שהיא מיועדת בעיקר להורים שיש להם בעיה בהבנת הנקרא של משפט פשוט כמו "לא להביא אחים" ולכן צריך לפרש ולפרשן להם את זה בצורה הכי רגשית (אם כי קצת דבילית). ואני אומרת את זה לאור השיחה שלי הבקר עם הורים שציפצפו על בקשת הגננת (ויותר גרוע, על רצון חתן הארוע או החייל בעצם) ולקחו איתם את האח בשביל לחסוך שרותי בייביסטר. אותי זה הרתיח.
אין ספק שכבר בגן אנחנו עדים לתופעת ההורים/ישראלים שאומרים: "החוקים הם לא בשבילי, הם בשביל כל השאר". עוד דוגמא – במופע הפתיחה של ארועי החנוכה ה- 16 (להלן: המסיבה) ביקשו מההורים לא לשלוח ילדים עם חולצות לבנות, כי חצי מההופעה היתה מבוססת על אולטרה סגול (איזה אייטיז!). כמובן שהיו הורים ששלחו ילדים עם חולצות לבנות וחירבו את הצילומים לכל השאר. בקורלציה מדהימה, אלו אותם הורים לאותם ילדים ששומעים עליהם סיפורים לא נעימים בגן.
לולא הדופלר "Yariv is at home in Kefar Sava" הייתי משוכנעת שהילדים שלנו חולקים את אותה הגננת. בנינו, מביך משהו, אבל המופע האולטרה-סגולי היה מרשים (וגם הביצוע של הבת שלי). זה אמנם כזה אייטיז, אבל גם הג'ינס בגזרה הגבוהה שכמעט רכשתי השבוע זה אייטיז (אתה דמיינת שקראת את המשפט האחרון).
גם אם נתעלם מהמשפט האחרון (לגמרי TMI), כולנו חולקים את אותה גננת. אני מאמין שיש גננות טובות אי שם (אפילו מכיר אחת כזאת אישית), אבל איכשהוא עוד לא יצא לנו לקבל אחת כזאת במערכת החינוך הממלכתית.
אחרי שהתאוששנו מהטראומה של הגן הפרטי עלאק מונטיסורי (ומהנזק הכלכלי שנגרם לנו) אנחנו שמחים ומאושרים במסגרת החינוך הממלכתי. זה מאפשר לנו לחסוך 35,000 ש"ח כפול מי יודע כמה שנים כפול מי יודע כמה ילדים ל"בית הספר למנהיגות ותרבות" ביוזמתו של דרור אלוני.
אם חושבים על זה, הסיפור של 35,000 הוא לא כזה יקר (יחסית למה שאנחנו משלמים היום). קורנפיין הקטן הוא בגן יול"א. בכפר סבא מאמינים שאם אתה בגן יול"א, זה אומר שיש לך כסף לשלם את כל המשכורת שלך על הגן (כי הרי אתה עובד מכאן שאתה צריך יול"א ומכאן שאתה יכול להרשות לעצמך לשלם). אז אם ניקח שלושה חוגים פלאס ועד גן פלאס פלאס, אנחנו מגיעים למשהו שלא מאוד רחוק מהמספר דלעיל.
אני שמחה להעיד שלנו יש גננת מצויינת בחינוך הממלכתי. זה אמנם דרש לחץ מאסיבי של ההורים + פרוטוקציה, אבל הצלחנו.
הקטע עם השיר באמת דבילי… מטומטם כמו כל הספרים של "הכנה ללידת אח קטן" עאלק, שטורחים להסביר לילד הגדול למה הוא אמור לקנא ולכעוס על האח הקטן שיוולד לו.
ולגבי האולטרא-סגול והופעות חנוכה, לדעתי יש בזה קסם מסויים. ולפחות הבן שלי מאוד נהנה עכשיו מההכנות למופע החנוכה