Bitterness Inc

חדי העין שבין קוראינו (וקוראותינו) הבחינו שביום ראשון לא היה דו"ח. אכן. שילוב של צינון קשה ונסיעה דחופה לאמסטרדם גרם להשבתה כללית של כותב הבלוג. שבתי מאמסטרדם (תודה ללופטהנזה שהצליחו לאחר בארבע מתוך ארבע טיסות, לפספס לי את הקונקשן וכו') חולה הרבה יותר וכל נסיון שלי לדבר נשמע כמו דארת' ויידר.

חשבתי שאני אתנחם בפרק מיוחד שבו נסגרת המלכודת על דן. אז חשבתי.

• דבר ראשון, אני מתקשה להאמין שהשורדים היו שעה וחצי על העמוד. לנו בבית זה הרגיש כמו עשר שעות. אפילו החיינדעלעך של משה והגלידה מתחילים להימאס.
• אין דרך יפה להגיד את זה, אבל נעמה ומרינה הן פשוט המכשפות ממקבת' (חסרה להן אחת לשלישיה). יושבות להן ומלחששות וזוממות בציפיה דרוכה לנפילה של דן. זה שהוא סחב אותן עד פה - אז מה. זה שהוא ירד כדי לאכול גלידה - זה בלתי יסולח.
• מצד שני - היי, זה המשחק. כמו במקרה ויקה, גם כאן עלה לדן השתן לראש. אין מתחרה שלקח את "הישרדות", אחרי שויתר במודע על אתגר חסינות. וטוב שכך.
• באי המתים נועם ממשיך להתחרפן ומסובב לו עם טוגה וכתר קוצים. אפשר להעמיד אותו בזוית מסוימת ולהתשמש בצילום בשביל למשוך תיירות נוצרית לישראל, אם אתם מבינים למה אני מתכוון.
• קפון מגיע לאי וגם הוא מבין שיש פה הזדמנות לחזור למשחק. ואללה.
• הפרומואים מבטיחים שבשבת אולי שני המתמודדים החזקים של הישרדות (נועם ודן) יעופו. אז מבטיחים. גם הבטיחו שקה-פוני יעשה משהו בשבת. חוץ מלעוף בחינניות - הוא לא עשה כלום. אז מי שרוצה - שיאמין לפרומואים. אני הולך לטחון סטרפסילס.

(נעמה, מרינה ורוחה של ליה)

קוראי הבלוג הנאמנים (ואחותי) מתלוננים לאחרונה על מהירות הפוסטים ואורכם. ואללה, צודקים. הבעיה היחידה היא שאני על סף טביעה בעבודה וקרוב מאוד להכרזה על פשיטת רגל וירטואלית, בה אסרב לקבל אי-מיילים / טלפונים / סמסים / טוויטרים מכל סוג עד שלא אסיים לטפל בכל אלו שהצטברו ללא מענה.

אבל די לבכיינות (מסוג אחד) ובואו נדבר על בכיינות מסוג אחר - שחר.

• נחמד מאוד שהגעת למשחק, נחמד מאוד מצד ההפקה שנזכרו בקיומך. באמת. שמעתי תיאוריות שההפקה החביאה אותך עד עכשיו. אנה טטגליה הס קאמ טו פליי! (למי שלא זיהה את הרפרנס - הנה)
• כמובן שהכל נראה מופרך לחלוטין - האם באמת שחר כזאת מעצבנת? למה לא ראינו? מהמעט שראינו, שחר היא סוג של קדושה מעונה שמרינה מתעללת בה מילולית. עריכה מגמתית? אתם אמרתם.
• שחר מחליטה להטריף את יעל ומשה. במקרה של משה היא מסבנת לו את הגב (תרתי משמע) ובמקרה של יעל - היא מוכנה אשכרה להקשיב לה טוחנת את המוח עם אסטרטגיה בגרוש.
• אז בשביל החברים יעל ומשה - הנה החישוב האסטרטגי. היה נכון להדיח את ליה. כי אם הייתם מצטרפים לליה-קה-פוני-שחר ויוצרים חמישיה - הייתם בעמדת נחיתות. אם עכשיו לעומת זאת תצטרפו עכשיו ותעשו ברית של ארבעה - אתם בעמדת שוויון. ועכשיו עם ארבעה קולות, נגד ארבעת הקולות של דן-מרינה-נעמה (כן, תמיד אחד מהם יזכה בגרזן, כי השאר לא מסוגלים לזכות באתגר אלא אם כן הוא לא משנה שום דבר) - זה מתחיל להיות מעניין. אם חפצי חיים אתם - זה הזמן לחבור.
• כמובן שאז השאלה תהיה את מי להעיף קודם - דן הכי מאיים, אבל נעמה ומרינה בתחרות קרובה לגבי מי יותר מעצבנת/בהמתית.
• ואם כבר מדברים על בהמות - מה זאת היתה השאלה על ה"נתונים הפיסיים" של מרינה, מר מושיק "ערכים" ליפץ? האם יש דרך שבה יכולת לצאת יותר שוביניסט ויותר קטן? התשובה היא כן - בשאלה של מועצת השבט הבאה.
• שלא תבינו לא נכון - גם בגרסה האמריקאית נותנים למושבעים את ההזדמנות לשפוך את מררתם, אבל זה קורה פעם אחת, בסוף המשחק. משבוע לשבוע יושבים המרירים של סבאנה ואחרי אינספור התייעצויות מצליחים לצאת עם ההעלבה הכי מביכה וקטנונית של מצאו (מביכה להם, זאת אומרת).
• באמת שכבר אין כוח לדבר על ההפקה. אבל איפה בדיוק הנקמה שהבטיחו לנו? נו, באמת.

שבת שלום!

"מניאקים, כל היחידה הזאת מניאקים" (סרג'יו קונסטנטה, שם, שם)

איך בדיוק קרה שלא היתה הדחה? חלק מאיתנו טורחים ורואים פרקים בניכר דרך חיבורי רשת יקרים במיוחד (22 יורו ליום אינטרנט בהיידלברג) על חשבון זמנם (וחשבון החברה שמשלמת להם את ההוצאות נסיעה) וכל זה בשביל מה? בשביל שבסוף לא תהיה הדחה? אז נחמד מאוד שעשיתם אתגר חסינות שדורש 5 אחוז כישרון ו-95 אחוז מזל עיוור (אולי שוב יעל תזכה, מי יודע) ואתגר כוח כפול שסוף סוף הסתדר (אפילו ההפקה הודתה בזה עם הערת ה"שיניים"), אבל איפה ההדחה שלנו? נועם משתעמם ומשעמם (לפחות את פלח האוכלוסיה שגולשים בטנגה לא עושים לו את זה) ואנחנו רוצים לראות מישהו הולך הביתה. זה יכול להיות מישהו ראוי, מישהו רפוי, או מישהו הזוי. העיקר שמישהו ילך. על זה בנוי המשחק.

(המשך…)