Bitterness Inc

לכל מי שלא בחבר'ה (כן, יש חבר'ה. מה, לא ידעתם? כנראה שאתם לא שם), היה אתמול את כנס Refresh'07 של IDC בסימנטק תל-אביב. הכנס הוקדש ל- New Media והיו לא (כמו מפתיע), כמה חלקים טובים, חלק אחד מצוין וחלק אחד מרגיז אש.

אין, אין, כמו כנסים. באים כל הג'מעה (וכן, התעשייה בישראל מספיק קטנה בשביל להיות ג'מעה), הכנס התחיל (כרגיל) בתור ענק לבחור שעושה הפוך. התור היה מאוד מבאס כי בקצה חיכה חלב סויה. מי המציא את הדבר הזה? מי שותה את הדבר הזה מרצונו? האם זה כמו חוקן קפה רק הפוך?

נכנסנו לאולם הגדול של הסינמטק, הזדמנות מצוינת לפגוש כל מיני אנשים מהעבר. כאלה שהכרתי בתור ניקים ב- ICQ (כן, פעם גם אני הייתי ב- ICQ. פעם כולם היו שם. היום לא) ועכשיו מופיעים עם תואר 'ד"ר' על תג השם שלהם.

ההמשך היה בסקירה של גלעד נס, אחד האנשים הבודדים בארץ שיותר אוהב טלוויזיה ממני. סקירה מהירה, טובה של מה קורה בשוק המדיה היום, כולל כמה מספרים מדהימים על נתוני רכישת המדיה של הישראלי הממוצע, או בעברית – אנחנו גנבים בני גנבים, אבל משוכללים לאללה.

אחר כך עוברים לפאנל – עופר לוי, יו"ר בלוקבאסטר ישראל, מני מיכאלי, מנהל פיתוח עסקי, רשת, שרגא מור, מנכ"ל MSN ישראל ואלעד מנישביץ, מנהל product marketing, NDS. שרגא מור מתאר את MSN ישראל בתור: "פלטפורמה שמאפשרת אינטרקאציה עם הלקוחות". זה היה נכון אם האתר שלהם לא היה אחד המחורבנים ביקום מבחינת שמישות. "פלטפורמה לבעלי תוכן להציע את התכנים שלהם למשתמשים שלנו". לטענתו, הבעיה היא לא בפלטפורמה שלהם, אלא ביצרני התוכן – אין מספיק תוכן בארץ. פתחת לאחרונה את האתר שלך בפיירפוקס?

אלעד מנישביץ': "הצרכן הישראלי הוא די מסכן, הוא צריך ללכת לאתרים בארה"ב בשביל להשיג את התוכן שלו". נכון, אתרים בארצות הברית הם נורא רחוקים, וצריך ויזה והכל, במיוחד עם אתה נופל במטוס עם מלא דוסים. אבל ברצינות – החזון של BSkyB של Sky Anytime מראה שאנשים מוכנים לשלם, ולא מעט, בשביל לקבל תכנים מגניבים ישירות למחשב שלכם.

באופן כללי, מנסיון, יש כמה דברים שעושים פאנל מוצלח.

הראשון – שהאנשים שידברו יהיו מעניינים. נשמע כמו given, אבל זה לא. אם כל אחד מאם הוא לא מישהו שהייתם משלמים בשביל לשמוע לבד - בדרך כלל גם הפאנל יהיה משמים.

השני – שתהיה איזו שהיא אינטראקציה בין הדוברים. אוסף של אנשים שמדברים אל הקהל לא יוצר פאנל.

השלישי – שיהיה אפשר להבדיל בין הדוברים. ארבעה גברים לבנים באיזור ה- 40, כולם עם קרחת, חולצת תכלת ודוקרס. איזה מזה שאחד מהם עם חולצה בצבע אחר. נראה כאילו יש תלבושת אחידה לג'וניור אקזקוטיב בעולם ההיי-טק/ניו-מדיה.

ביטוי יפה שטבע שרגא מור – יש הבדל מאוד גדול בין באז בתעשייה לבין ביזנס בתעשייה. Buzz to Business Ratio (BBR). רוב הדוברים הסכימו שכל הקונספט של New Media הוא בעיקר באז ומעט מאוד ביזנס (וקצת הוציאו את העוקץ מהכנס כולו, אם אני מבין נכון).

מהר מאוד השיחה גלשה גם לאיפה המקום של טלוויזיה בעולם של הניו-מדיה. האם יש זכות קיום (ולו רק מבחינה עסקית) לחוויה של צפייה משפחתית משותפת לפי לוח שידורים, לעומת צפייה פרטנית ב- VOD, DVR ו/או אינטרנט.

ולבסוף – אי אפשר בלי הדיון בזכויות יוצרים. במוסיקה כולם נורא קשוחים עם זכויות יוצרים, בטלוויזיה (פחות בסרטים) – השוק עדיין פרוץ. מבחינת הישראלי הממוצע – סבבה אגוזים. מבחינת יוצרי התוכן וספקי התוכן (אם יש דבר שהשביתה של התסריטאים מראה לנו זה שזה לא אותו דבר) – יש פה בעיה לא פשוטה. איכשהוא, כל הדוברים היו בצד של ה- DRM. איזו הפתעה.

הדיון הבא היה הרצאה של ד"ר גלי עינב שהיתה לא פחות ממבריקה. אני לא אתן את כל ההרצאה פה, אבל אתם שם, ביס מקס - אתם חושבים שאתם מריצים את הפרסומות? זובי! אתם רואים אותן הרבה יותר. באופן כללי, כל מי שאוהב טלוויזיה /אינטרנט - צריך לשמוע הרצאה של ד"ר עינב. יופי של מצגת, יופי של נתונים ובעיקר יופי של מסקנות.

רק מה - אם את רוצה להראות את hulu, זה קצת מבאס להראות אותו לקהל ישראלי שלא יכול לגשת אליו, נכון? (למרות, ואל תתפסו אותי במילה, נדמה לי שנרמז בעדינות שבקרוב hulu יהיה פתוח לקהל ישראלי ואז נוכל לראות פרקים של Family Guy בנחת).

ואז הגיע החלק המרגיז - פאנל על Monetizing. כמה משתתפים ואחד פרסומאי מאאאגניב. לא מכיר אותו, אבל הוא דיבר שטויות אש. גדי כבר כתב על זה (ולא, גדי לא הגיע בזמן. שלא יספר לכם סיפורים).

שורה תחתונה - היו אנשים טויבם, מרצים מעניינים וטונות של מינגלינג (תקראו לזה נטוורקינג עד שתהיו כחולים בפרצוף מצדי, זה עדיין מדכא).

תגיות: ניו-מדיה, בלוגוספירה, תוכן גולשים, IDC, Refresh, TV

כתובת טרקבק | RSS תגובות