מאת יריב צור, תחת הנושאים כללי
תגובה אחת
דקה תשיעית. בית"ר חוטפים את הגול הראשון. כל כך צפוי ועם זאת, כל כך מאכזב. היום בצהריים עוד אמרתי לאדום בלי האצבע שייגמר שתיים אפס לויקינגים. יכול להיות שהייתי אופטימי. מצד שני, עדיין באסה.
אבל מי שבאמת אפס זה מי ששילם לראות את המשחק. אם אתם קוראים את הפוסט הזה בזמן המשחק - תעשו לעצמכם טובה ותפתחו רדיו על רשת ב'. לחילופין - תעבירו את הטלוויזיה לאפיק 71 בלווין ותבחרו רשת ב'. תשמעו משחק. יכול להיות שלא עשיתם את זה מזמן, ועדיין - הכל, רק לא לתת כסף לחברים מערוץ הספורט. כי אם מישהו מחרבן עליך ואתה שותק - זה אומר שאתה לא יותר טוב מאסלה. גם אם היו לוקחים על המשחק 35 אגורות, עלות המיתוג (הגרוע) של הערוץ החדש - עדיין אסור אסור אסור לשלם את זה. תכבו אורות, תפתחו סרווזה קרה ותשמעו רדיו. בית"ר יהיו לא פחות אפסים.
נ.ב.
אפשר גם באינטרנט - רשת ב' live.
Technorati tags: Channel 5, Beytar Jerusalem, Radio
מאת יריב צור, תחת הנושאים כללי
[12] תגובות
- זה יקר לאללה. חיתולים, מגבונים, מטרנה, בגדים, צעצועים, אוכל, ריהוט וזה עוד לפני שהם התחילו לבקש דמי כיס (כשתהיו מספיק גדולים בשביל לקרוא את זה - התשובה היא: זובי. תלכו לעבוד).
- תיפרד לשלום מכל החפצים שיקרים לך. הילדים יקיאו עליהם, ישתינו עליהם וישחקו אתם פריזבי. כן, גם עם הקלטת הנדירה של "אפור גשום" שמזכירה לך את הימים שעוד היית הולך לחפור ב"אוזן".
- כנ"ל לגבי בגדים - בגדים יפים הם יפים עד שהילדים פוגשים אותם. ולא, כתמי פליטה לא יורדים.
- בגלל שעות השינה. הבxx-זxxxת הקטנים אוהבים לאחרונה לקום קצת לפני שש והולכים לישון באזור 21:00. מה שאומר שהשעות שבהן אתם יכולים לעשות את כל מה שקראתם לו חיים לפני שהם נולדו מתרכזות בין 21:00 ל- 06:00. תחת הנחת שש שעות שינה מינימום, זה משאיר שלוש שעות. הארדלי אינף.
- לפעמים הם לא ישנים רצוף. ואז זה בכלל לא מצחיק.
- כי חינוך זה עבודה קשה ומפרכת ללא שום תגמול בקצה. 10 פעמים תסביר לילד שלא ישחק עם הדלתות של הויטרינה כי ייתפסו לו האצבעות. בשנייה שתסובב את הגב - הוא ינסה בכל זאת.
- כי זה הדבר הראשון שתעשה בחיים שלך שבאמת לא הפיך. אפשר להתגרש, אפשר אפילו למחוק קעקועים. כמעט הכל הפיך חוץ מלעשות ילדים (ולהרוג מישהו, להבדיל). נגעת נסעת. שברת שילמת. או כמו שהיו אומרים הילדים בירושלים - פופ'לה חראאאאטות.
- כי זו קלישאה, אבל זה נכון - כל דבר שהיה לכם שדמה לזוגיות הופך ללוח משימות ומטלות. אני אעשה להם אמבטיה, את תשכיבי אותם לישון, אני אכין את התיקים (חוץ מהבגדים כי את יודעת שכשאני בוחר להם בגדים הגננת תוהה מאיזו שכונה בעזה הם הגיעו) והנה הלו"ז למחר - אני מפזר, את אוספת, אני לוקח לחוג שחייה, את לרופא וכך הלאה וכך הלאה אד נאוזיאום.
- כי זה משום מה לא מקובל חברתית לקחת ילד ולזרוק אותו על הקיר. ולפעמים, מה לעשות, זה כנראה הדבר היחיד שיעבוד.
- כי זה כאב לב נוראי. הפעם הראשונה שקורה משהו רע לילד שלך - פציעה, ילד אחר שמדבר אליו לא יפה, אובדן של צעצוע אהוב, זה משהו שאף הורה לא ישכח. התחושה של חוסר היכולת שלך להגן עליו מפני העולם שמסביב היא מזעזעת ואין כאב לב כמו לראות את הילד שלך עצוב.
(נכתב במסגרת פרויקט ה"עשרה" של אח"י דקר)
Technorati tags: kids
