יוני 04 2007

על השעמום

מאת: בשעה 23:26 נושאים: כללי

חברים וחברות, שנים שמשקרים לנו בפנים. כל הזמן התשקורת העוינת מפמפמת לנו סיפורים על כמה זה קשה להפסיק לעשן, כמה יש בעיות עם יסורי הגמילה, קריז לניקוטין, מדבקות, מסטיקים, אמיאת.

בולשיט. הבעיה העיקרית בלהפסיק לעשן זה שמצ'עעעעמם.

טוב. אני חושב שאחרי שלושה שבועות ללא סיגריה, אפשר כבר רשמית להכריז שהפסקתי לעשן. אין זאת משום לומר שלא אחזור, אבל בינתיים – הפסקתי. פעם ראשונה שאני מפסיק לעשן (פעם ניסיתי לחצי יום להפסיק, אבל זה עוד היה כשגרתי בחיסין). לצורך כך נעזרתי בגלולת הפלא זיבן, שאמורה לגרום למעשן לא להתשוקק לסיגריה ברמה הפסיכולוגית, על ידי שחרור כמויות מגניבות של סרוטונין למוח. בגדול – מדובר בתרופה אנטי-דכאונית. כמובן, שכל מי שלמד מבוא לפסיכולוגיה פיזיולוגית א' יכול להגיד לכם שיותר מדי סרוטונין עושה את הבנאדם עצבני ופרנואיד, בדרך הבטוחה לסכיזופרניה. איזה כיף. תוסיפו לזה את העובדה שיש מאמרים שאומרים שזיבן מסרטן (אפשר לעשות מרוץ סרטנים – זה של הווינסטון לייט נגד זה של הזיבן…) ובכלל כיף.

winston_lights

מלכתחילה היה לי ברור שלא תהיה לי בעיה עם הקטע הפיזי של ההפסקה. הבעיה העיקרית היא עם לעמוד בפיתוי. לכן יצרתי לי רשימה של סיטואציות שבהן מתבקש, פשוט מתבקש, לעשן (והרבה). בינתיים, עשיתי 'וי' על רובן:

  • מילואים
  • ארוחת צהריים טובה
  • לשבת בחוף הים עם חבר'ה על בירה
  • אירוע משפחתי (חתונה וכד')
  • ישיבת עבודה על 'מלכוד 24' בבית קפה
  • נסיעה בלילה באוטו
  • מריבה גדולה עם דקלה
  • נסיעה לגרמניה

אם יש משהו שבאמת מפחיד אותי (חוץ מגילה גמליאל) זו הנסיעה לגרמניה. מה שווה הנחיתה בפרנקפורט בלי להדליק ישר אחר כך? וחדרי העישון בוולדורף כל כך מדוגמים, שכואב הלב. אז הכנתי לעצמי טבלה עם כל היתרונות והחסרונות של לעשן. מדובר ברשימה סובייקטיבית לחלוטין -  תרגישו חופשי להוסיף.

בעד:

  • מעשנים הם הרבה יותר מאאגניבים. אין מה לעשות.
  • סיגריות שוברות את הקרח מצוין במצבים חברתיים. לא משנה איפה יזרקו אותכם – תוציאו סיגריה ומהר מאוד תמצאו חברים.
  • אוכלים פחות.
  • מאוד מרגיע במצבים של עצבים.
  • תמיד יש מה לעשות עם הידיים.
  • יש הפסקות בעבודה – גמרת קומפילציה? סיגריה. נגמרה הישיבה? סיגרית. כל ההחלטות הכי חשובות של קבוצת הפיתוח מתקבלות על סיגריה.

נגד:

  • יקר
  • הקטע הזה של הסרטן שמדברים מהגרון עם המיקרופון
  • אימפוטנציה? (ככה כתוב על הקופסאות, לכו תדעו)
  • כשקונים עץ ריח לאוטו – חייבים לקנות את הזה של האנטי-טבק ואי אפשר ריחות מגניבים. מה גם שזה לא עובד והאוטו מסריח לאללה.

אבל הבעיה העיקרית – בלי סיגריות פשוט מצ'עמם. אין לי מה לעשות עם הידיים, אני עובד רוב היום בלי הפסקות ובאופן כללי – נראה לי שאנשים שלא מעשנים הם אנשים הרבה יותר מבואסים. כי בשורה התחתונה – לעשן זה כיף. שלא יגידו לכם אחרת. אבל חייבים לסיים במסר חינוכי – אם יש סיכוי לקצת יותר שנים עם שני האינדיאנים שטוענים שאני אבא שלהם ועם אמא שלהם – יכול להיות שזה שווה את זה. דברו אתי עוד חודש (אחרי הנסיעה לגרמניה)

Technorati tags: , , ,

7 תגובות

7 תגובות לפוסט “על השעמום”

  1. שרוןבתאריך 05 יוני 2007 בשעה 8:12

    כל הכבוד!

    רק תיזהר מאוד מהרגע שבו אתה יורד מהזייבן!
    ניסיתי לפני כמה שנים, יחד עם השותף דאז לדירה, להפסיק לעשן באמצעות זייבן. הלך יופי עד שנגמרו החודשיים של המרשם, ובתוך שבועיים חזרנו לעשן (להנאתו הצרופה של השותף השלישי שסבל מאיתנו קשות).

    יום אחד אני אצליח להפסיק באמת. הצלחתי קצת כמה פעמים, אבל זה אף פעם לא החזיק יותר מכמה חודשים, ותמיד מצאתי את עצמי משמינה במקום זה, ואז מתבאסת וחוזרת לעשן (אם כבר, אז למות כוסית, לא?)

  2. מישהי שאכפת להבתאריך 05 יוני 2007 בשעה 8:47

    כל הכבוד
    אפילו המאמץ שווה משהו
    ובקשר לידיים אפשר לפתח טרנד של להסתובב עם מסבחה=שרשרת חרוזי תפילה, או לתקתק סודוקו
    או אופציה מוזרה של לא להבהל משעמום, ופתאום מופיאעים בריק הזה רעיונות יצירתיים

  3. זהרבתאריך 05 יוני 2007 בשעה 10:02

    אתה צודק ויותר מזה אתה מצדיק אחרים…
    אתה טועה, ויותר מזה מטעה אחרים…
    לעינינו – בעיניין רשימת הבעד והנגד
    בעד
    • מעשנים יותר מאאאגניבים (אני מקווה ששמתי מספיק אאאא) – אתה צודק. אתה מגניב. אני לא. ממש אבל לגמרי לא (ולא הודיעו לי שיש תחרות על מגניבות). אבל אני מכירה כמה לא מעשנים, שיש בהם קורטוב מן המאאאאאגניבות, בא' רבתי.
    • סיגריות שוברות קרח וגו' – נכון! אבל גם חיוך… גדול. ואגב, מחשוף עמוק יכול לתפקד כמעבורת בים הצפוני בעיניים שבירת הקרח.
    • אוכלים פחות – וואללה? לא ראיתי עליך. (וגם עלי לא רואים שאני לא מעשנת לפי הקריטריון הזה.). ירחם השם על שולץ.
    • …
    • …
    • יש הפסקות בעבודה – גמרת קומפילציה? סיגריה. נגמרה הישיבה? סיגרית. כל ההחלטות הכי חשובות של קבוצת הפיתוח מתקבלות על סיגריה. – נסה כוס מים. זה אפקטיבי יותר, זה יתאים גם לסעיף העצבנות ולבעיה מה לעשות עם הידיים. יש גם סיכוי שפתאום תפגוש אנשים אחרים, שלא הכרת עד היום, כי יצאת לעשן. נכון, לכאורה זה פחות מאאאגניב, אבל בוא תחליט שאתה מתחיל טרנד חדש. תראה איך תסחוב את כולם אחריך. פתאום זה לא יהיה רק מאאאגניב, זה עלול להיות אפילו ממש… כן… cool.
    נגד
    • נכון
    • נכון
    • נכון
    • …. והאוטו מסריח לאללה- וגם הבגדים, וגם השיער, וגם הרהיטים.

    לסיכום
    מזה "פשוט מצ'עמם"? אתה לא מתבייש? מצ'עמם לך? אולי תשב, מאמי תכתוב איזה פוסט? איזה טור לעיתון? כולנו נצא נשכרים.
    "שאנשים שלא מעשנים הם אנשים הרבה יותר מבואסים" – חאליק. ולי אומרים שאני חולה במחלת העליזות. אולי קצת באסה סביבתית היתה מאזנת אותי. (או קסנקס. גוד נואוז)
    "לעשן זה כיף" (הקופירייט עליך.) – נשמע כל כך פרסומת מסוף שנות השבעים. דמיין רגע את ששי קשת, החיוך, הפאה… נכון עבר לך הכיף? מה לא? אז דמיין את ההוא עם ה"גוף " ממציצים, כן… ההוא שמציע לסימה אליהו לעלות לחסקה. "לעשן זה כיף" נכון עכשיו כבר לא?
    ובגרמניה – אין לי שום מה להגיד על עשן בשורה שמופיעה בה המילה גרמניה. אז אני לא אגיד.

    אם סובול הצליח, גם אתה יכול!
    שיהיה לך בהצלחה, מתה עליך,
    זהר

  4. יעלבתאריך 13 יוני 2007 בשעה 14:35

    וחועוד חסרונות בעישון:
    זהזה מסריח נורא (שאל את אשתך ואת הילדים)
    זה יקר
    צריך לכבס יותר את הבגדים
    אתה צריך כיסים יותר גדולים בשביל המצת והסיגריות

    סחטין עליך

  5. יריב צורבתאריך 13 יוני 2007 בשעה 15:23

    זה באמת קטע קצת מוזר. אני מוצא את עצמי בודק שוב ושוב את הכיסים לפני שאני יוצא מהבית כי הם מרגישים ריקים….

  6. קרןבתאריך 13 ינו' 2008 בשעה 4:27

    יריב שלום, צר לי עלייך שכבר הפסקת לעשן ובכל זאת אתה מונה יתרונות עישון כמו שכל אדם צכור שעדיין מעשן היה מונה ואפילו מתרץ אותם כסיבות שבגללן לא מצליח להפסיק. כבר הפסקת והלוואי עלי, מה שהייתי מציעה לך זה לקרוא את הספר של אלן קאר שגרם אפילו לי להבין שאנחנו בסך הכל מכורים ושאין יתרונות לעישון אלא רק שטיפת מוח שגרמה לנו להתמכר מלכתחילה. הלוואי וגם לי היה קל ברמה הפיזית להגמל כי את שטיפת המוח כבר הבנתי. תקרא את הספר בהנאה ותראה שלא רק שתפסיק אלא תפסיק לתמיד בלי כל הספקות שאתה מעלה. ושלא ימכרו לך שזיבן או כל תחליפי הניקוטין יצילו אותך. הם רק יבלבלו אותך יותר. אם תבין למה התחלת לעשן מלכתחילה ומה גרם לך להאמין בכל היתרונות העלובות שגרמו לך להצדיק את הכנסת הרעל הזה לגופך ותראה שתצליח בקלות ולתמיד.

  7. קרןבתאריך 13 ינו' 2008 בשעה 4:36

    ואם כבר בנושא שיעמום עסיקנן, אנחנו לא מעשנים כי אנחנו משועממים, אנחנו מעשנים כי אנחנו מכורים וכשאנחנו משועממים וזה קורה לא רק למעשנים, אז אנחנו המעשנים ממלאים את השעמום בעישון שמאריך ומגדיל את רמת השיעמום. הלא מעשנים כשהם במצב של שעמום הם ינסו למלא אותו בדרכים אחרות. אוכל טוב, מוסיקה, חברים ועוד מלא דרכים מעניינות ובריאות.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות