אפר' 26 2007
צפרדעים, טייק 3
כשראיתי אתמול בערב את העצורים והחבולים מהפגנות הסטודנטים, היה לי פלאשבק לא קטן ל- 1998, כשמצאתי את עצמי עצור במשטרת רמת-גן בעקבות חסימת הכביש אינשטיין. ההאשמות הרשמיות היו: הפגנה בלתי חוקית, סיכון חיי אדם ויכול להיות שגם תקיפת שוטר, אני ממש לא זוכר. אני כן זוכר איך שני יס"מניקים גוררים אותי לאורך הכביש ואני מרים ידיים כי ידעתי שזה יצטלם מצוין. פגשתי שם הרבה אנשים שמאוד השפיעו על חיי - ארז אשל, משיח השקר שלנו, דיוויד דמלין ז"ל עם העיניים המוארות, אורי משגב, יעל דרומי, אפילו את השמן המכביסט הכרתי בזכות הלילות במאהל בכיכר אנטין. אני עד עכשיו אסיר תודה לנדב רביד ושני ליטמן ששחררו אותי בערבות… אחד הזכרונות הכי חזקים שלי היה בלילה הראשון שנשארנו לישון באוהל. מעבר לעובדה שכמה בני-זונות גילחו לי את השק שינה המדוגם שגנבתי בזכות מצה"ל (אם צה"ל גנב לי חמש וחצי שנים מהחיים, אז שק שינה זה טרייד אוף די הוגן), הגיעו בשלב כלשהו כמה חבר'ה שסיפרו שהם היו בגל ההפגנות הקודם של הסטודנטים. הם באו לעודד ולחלוק קצת מהנסיון שלהם. אני לא סגור על זה, אבל אני די בטוח שכל כך האמנו שהשמש זורחת לנו מהתחת שלא ממש הקשבנו. חבל.
אין לי כוח ללכת לחבר'ה שמפגינים ושובתים עכשיו ולהסביר להם מה הם עושים נכון ומה לא. במקום זה אני אמחזר קטע שכתבתי בזמנו לעיתון העיר, שהוציא מוסף מיוחד לסיום שביתת הסטודנטים. כמו תמיד שאני קורא דברים שכתבתי מזמן אני מובך עד מאוד מסגנון הכתיבה הילדותי, אבל פאק איט. הנה הקטע:
בשורה התחתונה - אני עדיין חושב ששכר לימוד באוניברסיטה צריך להיות אפס שקל לשנה. האם המאבק הנוכחי ישיג את זה? כנראה שלא.
נ.ב. אחת ההשלכות האישיות של המאבק עליי היתה שהפסקתי ללמוד. לא יכולתי לחזור. ניסיתי, לא יכולתי. רק השנה סיימתי רשמית את התואר שהתחלתי ב- 1996. תחשבו על זה כשאתם יוצאים להפגין.
Technorati tags: Students, Protest, Tel-Aviv University
אני לא יודעת אם זו אירוניה, או אבסורד או בכלל מה המילה מתאימה כדי לתאר את העובדה שאת ה"מאבק" הנוכחי, מנהיגים שני בחורים, שלמדו במכללות פרטיות לא מתוקצבות על ידי המדינה. התואר הראשון שלהם עלה להם (להורים שלהם) מה שעולה תואר ראשון ושני באוניברסיטה. אז על מה בדיוק הם נאבקים ???
ותשמח לדעת שגם הם חיים בתחושה שהשמש זורחת להם ממקומות נסתרים…
[...] בהמשך לזה ולזה, החובה האזרחית הכי חשובה שיש לכל אחד מאיתנו בימים [...]