מרץ 28 2007
גרמניה האחרת: אודה לאוטובאן
שוב פעם בגרמניה. בפעם ה- 13 בשלוש שנים האחרונות (כולל עוצר טיסה של שנה באמצע). אני פשוט לא יודע מה לעשות עם המדינה הזאת. מצד אחד - אני מוקסם מהיופי שלה. מכל כך הרבה דברים קטנים שנותנים תחושה של מדינה מתוקנת ומצד שני - גרמניה, יו נואו. בביקור הראשון שלי פה, הסתובבתי בוואלדורף (אין קשר לסלט) ואחרי שאתה רואה איך הכל נסגר בשמונה בערב ואין כלום מה לעשות אתה מבין שהאפשרויות שיש לגרמני הממוצע הן או להתאבד או לצאת ולכבוש את אירופה. ניסיתי בפוסט הזה לסכם כמה פכים של גרמניה, שהם בהחלט לא מדגם מייצג.
שדה התעופה של פרנקפורט
- ג'יפה. באמת. לא ג'יפה כמו שדה-התעופה הבינלאומי של בנגלור (שזה די כמו שדה-דוב, רק בלי מיזוג, מסריח ומטונף) אבל זה לא שדה מדוגם ומדונדש כמו נתב"ג. זה שדה ישן ומבאס.
- כל מי שרגלו המיוזעת לאחר טיסה דרכה בשדה הזה יודע - ההתמצאות בפרנקפורט היא בלתי אפשרית. בלי עזרת השלטים הסיכוי שלכם להגיע מנקודה א' לנקודה ב' הוא כמו הסיכוי שלכם למצוא טיסה בלי תינוק צורח - קיים, אבל זניח. מעבר לזה - הבעיה יותר קשה אם מגיעים לפרקפורט יותר מפעם אחת. אז מגלים שמפעם לפעם (ויכול להיות שעוברים שבועיים-שלושה בין פעם לפעם) השדה משתנה. צריך להבין - את השדה הזה מנהלים חבורה של פסיכולוגים פסיכופטים (The Hanso foundation?) שפעם בכמה ימים חוסמים מסדרון אחד, פותחים מסדרון אחר ואז יושבים ומתעדים איך האנשים מפרפרים כמו עכברים במבוך בו הגבינה היחידה היא זאת שבמקדולנדס המצחין במרתף מעבר לכביש.
- למעשנים שבינינו (כן, כן, אנחנו תכף נפסיק) - יש בפרקפורט את האיזון הנכון בין חוסר הרצון (גם של מעשנים) לקבל סיגריה לפנים איך שהם יורדים מהמטוס (שזה המצב במדריד, פעם אחרונה שבדקנו) וחוסר היכולת לעשן סיגריה אלא אם כן יוצאים החוצה ומתרחקים מרחק קילומטר מכל אדם ו/או מבנה שעלולים לתבוע (שזה המצב אצל האמריקאים שפשוט לא יודעים מתי די).
- כשיוצאים מהשדה עם המכונית של Avis (לא פרסומת, זו המציאות) תמיד יש את הדילמה - להציק לטכנאי שיעביר את השפה של ה- GPS מגרמנית לאנגלית (הטכנאי תמיד נמצא בקומה אחרת מהקומה שבה לוקחים את הרכב) או להאמין שנסתדר לבד. להסתדר לבד אומר אחד משניים - או שנצליח לשנות את השפה לבד (על סף הבלתי אפשרי) או שנצליח לנווט ברחבי גרמניה בלי הג'י.פי.אס. אם נוסעים רק לוואלדורף (שזה בדרך כלל המקרה) אפשר גם בלי. אחרת - שיהיה בהצלחה.
ה- A5
- ה- A5 היא אוטוסטרדה שחוצה את גרמניה מצפון לדרום. בצד אחד קסל Kassel ובצד השני בזל. ההנחיות כל נהג מתחיל שרוצה להגיע לוואלדורף הן פשוטות: "בבזל ייסדתי את מדינת היהודים". כי הדבר הכי קל בעולם זה לעלות על ה- A5 בדרך לקאסל, ועד שתגלו את הטעות, אתם עלולים להיות בפיז די לוך והנסיון להסתובב כנראה שיברבר אתכם עוד הרבה יותר.
- אני מאוד אוהב את ה- A5. כשלוקחים אוטו אתה מוצא את עצמך נוהג ב- 180 קמ"ש (המכוניות של Avis בדרך כלל לא סוחבות יותר מזה) עד שאיזה פורשה מהבהבת לך מאחורה ועוקפת אותך ב- 200 קמ"ש. מצד שני - לא היתה פעם אחת שנהגתי בו שלא היו באמצע הדרך עבודות בכביש. כל הזמן עובדים, משפצים, מרחיבים. לא מבינים כלום בלנוח, הגרמנים האלו.
- יש קטעים ב- A5, כשנוסעים דרומה שיש הרבה עצים מצד ימין ערומים לחלוטין מעלים (לפחות בעונה הזאת של השנה) חוץ מהצמרות. נראה לי נכון שאלו יהיו בוקיצות, אבל מה אני מבין בעצים. כל פעם שאני רואה אותם אני חושב על השואה. אל תשאלו למה. נראה לי נכון לקשר בוקיצות לשואה.
גרמנים
שלושה דברים שבטח ידעתם על הגרמנים:
- קמצנים זו מלה לא יפה, אבל הגרמנים האלו חסכנים לאללה. זה מתחיל בזה שכמעט בשום חדר בקמפוס של סאפ לא מדליקים אורות. לא בשום חדר ולא במסדרונות. כי חבל על האנרגיה. גם על המנעד שבין נייר טואלט שלוש שכבות כלבלבים עם אלוה-וורה לנייר זכוכית הצה"לי הגרמנים הרבה יותר קרובים למשייף העכוזים מהבקו"ם. ועוד לא דיברנו על היעדר המזגנים. כל פעם שאומרים לגרמנים "למה אתם לא שמים מזגן?" הם עונים - "לא צריך, יש רק שבועיים חמים בשנה". זה משהו שאולי היה נכון ב- 1900. בשנים האחרונות יש יותר כמו חודשיים חמים בשנה ובעמק הריין לח כמו שאתם לא מאמינים. חסכנים בני חסכנים.
- לא מצחיקים הגרמנים. למעשה - לא רק שהם לא מצחיקים הם גם נעדרי חוש הומור בצורה קיצונית. הם פשוט לא מבינים בדיחות. אולי הם רק מבינים בדיחות של עצמם, אבל אם אתם שואלים אותי, הם פשוט מזייפים את זה. בסדרת המופת "דקסטר" (בקרוב ב- Yes) הגיבור (בלי ספוילרים) הוא פסיכופת - הוא לא חווה שום רגשות אנושיים והוא פשוט מזייף בכל האינטראקציות החברתיות שלו. הגרמנים לא יודו בזה - אבל הם כולם מזייפים חוש הומור.
- אסור, אסור, אסור לדבר על השואה. פשוט אסור. חבר שנשאל כמה תושבים יש בישראל וענה "שישה מיליון" קיבל כזאת שתיקה מביכה שהוא בילה את כל היום שאחר כך בנסיון לקבור את עצמו. כל אזכור של מלחמת העולם (גם הראשונה) מקביל למצב שאתם באים לבריכה בבית של מישהו ומחרבנים בתוך המים. לא יגידו לכם כלום, אבל המבטים שתקבלו יהיו לא כל כך נעימים.
- מצד שני - הם עדיין גזענים. צריך לשבת פעם בחדר דיונים פה במשרד כשיש בצד השני של הקו הודים בשביל לראות את הפרצופים שהם עושים, הדחקות וגלגולי העיניים בשביל להבין שאולי על היהודים אסור לצחוק, אבל הודים - זה דווקא בסבבה.
- מצד שלישי - מי שיושב בחדר דיונים בארץ ורואה את אותם הפרצופים כלפי כל לאום שנמצא בצד השני של הקו מבין שקסנופוביה זה משהו שכנראה בנוי בגנים של כל ההומו-סאפיינס.
וואלדורף
איזה גודל. יא ווראדי.
אין ספק שהפלוגהאפן של פרנקפורט הוא גועל נפש. והנה כמה תרשימים מתחכמים:
http://monika.codourey.info/sociospatial.html
חוצמזה, אני חושב שאתה עושה אי-צדק אופייני לישראלים לגבי שיעמום ואלדורף. אני בטוח שהיא משעממת רצח (no pun intended), אבל זה מצבו של כמעט כל העולם המערבי, בערך חוץ מתל-אביב, ניו יורק, לונדון, פאריס, ועוד 20 ערים אחרות. כל שאר העולם הולך לישון ב-8 בערב, ממילווקי ועד בלארוס.
מצד שני אי אפשר להתווכח שרוב המדינות האלה באמת ניסו לכבוש את אירופה בשלב זה או אחר.
מצד אחד אתה צודק. מצד שני - כל הטלוויזיה מדובבת. וכשאתה מנסה לראות ג'אג ומוצא את עצמך מול אובר-ליוטננט מקנזי! (זה תמיד עם סימני קריאה בגרמנית) אתה ישר מחפש בבוידם את הקסדה עם השפיץ למעלה.