Bitterness Inc

מדובר, כמובן, בשטות מוחלטת. ברור לחלוטין שאם כבר מתחילים מחדש - ניו-מקסיקו היא המקום.

תחשבו על זה - מזג האוויר יותר מתאים, אפשר לקפוץ למקסיקו, אפשר לאכול בשר בטקסס. מה איבדנו בוויומינג, מה?

מתחילים מחדש בוויומינג

שוב פעם בגרמניה. בפעם ה- 13 בשלוש שנים האחרונות (כולל עוצר טיסה של שנה באמצע). אני פשוט לא יודע מה לעשות עם המדינה הזאת. מצד אחד - אני מוקסם מהיופי שלה. מכל כך הרבה דברים קטנים שנותנים תחושה של מדינה מתוקנת ומצד שני - גרמניה, יו נואו. בביקור הראשון שלי פה, הסתובבתי בוואלדורף (אין קשר לסלט) ואחרי שאתה רואה איך הכל נסגר בשמונה בערב ואין כלום מה לעשות אתה מבין שהאפשרויות שיש לגרמני הממוצע הן או להתאבד או לצאת ולכבוש את אירופה. ניסיתי בפוסט הזה לסכם כמה פכים של גרמניה, שהם בהחלט לא מדגם מייצג.

שדה התעופה של פרנקפורט

1. ג'יפה. באמת. לא ג'יפה כמו שדה-התעופה הבינלאומי של בנגלור (שזה די כמו שדה-דוב, רק בלי מיזוג, מסריח ומטונף) אבל זה לא שדה מדוגם ומדונדש כמו נתב"ג. זה שדה ישן ומבאס.
2. כל מי שרגלו המיוזעת לאחר טיסה דרכה בשדה הזה יודע - ההתמצאות בפרנקפורט היא בלתי אפשרית. בלי עזרת השלטים הסיכוי שלכם להגיע מנקודה א' לנקודה ב' הוא כמו הסיכוי שלכם למצוא טיסה בלי תינוק צורח - קיים, אבל זניח. מעבר לזה - הבעיה יותר קשה אם מגיעים לפרקפורט יותר מפעם אחת. אז מגלים שמפעם לפעם (ויכול להיות שעוברים שבועיים-שלושה בין פעם לפעם) השדה משתנה. צריך להבין - את השדה הזה מנהלים חבורה של פסיכולוגים פסיכופטים (The Hanso foundation?) שפעם בכמה ימים חוסמים מסדרון אחד, פותחים מסדרון אחר ואז יושבים ומתעדים איך האנשים מפרפרים כמו עכברים במבוך בו הגבינה היחידה היא זאת שבמקדולנדס המצחין במרתף מעבר לכביש.
3. למעשנים שבינינו (כן, כן, אנחנו תכף נפסיק) - יש בפרקפורט את האיזון הנכון בין חוסר הרצון (גם של מעשנים) לקבל סיגריה לפנים איך שהם יורדים מהמטוס (שזה המצב במדריד, פעם אחרונה שבדקנו) וחוסר היכולת לעשן סיגריה אלא אם כן יוצאים החוצה ומתרחקים מרחק קילומטר מכל אדם ו/או מבנה שעלולים לתבוע (שזה המצב אצל האמריקאים שפשוט לא יודעים מתי די).
4. כשיוצאים מהשדה עם המכונית של Avis (לא פרסומת, זו המציאות) תמיד יש את הדילמה - להציק לטכנאי שיעביר את השפה של ה- GPS מגרמנית לאנגלית (הטכנאי תמיד נמצא בקומה אחרת מהקומה שבה לוקחים את הרכב) או להאמין שנסתדר לבד. להסתדר לבד אומר אחד משניים - או שנצליח לשנות את השפה לבד (על סף הבלתי אפשרי) או שנצליח לנווט ברחבי גרמניה בלי הג'י.פי.אס. אם נוסעים רק לוואלדורף (שזה בדרך כלל המקרה) אפשר גם בלי. אחרת - שיהיה בהצלחה.

ה- A5

1. ה- A5 היא אוטוסטרדה שחוצה את גרמניה מצפון לדרום. בצד אחד קסל Kassel ובצד השני בזל. ההנחיות כל נהג מתחיל שרוצה להגיע לוואלדורף הן פשוטות: "בבזל ייסדתי את מדינת היהודים". כי הדבר הכי קל בעולם זה לעלות על ה- A5 בדרך לקאסל, ועד שתגלו את הטעות, אתם עלולים להיות בפיז די לוך והנסיון להסתובב כנראה שיברבר אתכם עוד הרבה יותר.
2. אני מאוד אוהב את ה- A5. כשלוקחים אוטו אתה מוצא את עצמך נוהג ב- 180 קמ"ש (המכוניות של Avis בדרך כלל לא סוחבות יותר מזה) עד שאיזה פורשה מהבהבת לך מאחורה ועוקפת אותך ב- 200 קמ"ש. מצד שני - לא היתה פעם אחת שנהגתי בו שלא היו באמצע הדרך עבודות בכביש. כל הזמן עובדים, משפצים, מרחיבים. לא מבינים כלום בלנוח, הגרמנים האלו.
3. יש קטעים ב- A5, כשנוסעים דרומה שיש הרבה עצים מצד ימין ערומים לחלוטין מעלים (לפחות בעונה הזאת של השנה) חוץ מהצמרות. נראה לי נכון שאלו יהיו בוקיצות, אבל מה אני מבין בעצים. כל פעם שאני רואה אותם אני חושב על השואה. אל תשאלו למה. נראה לי נכון לקשר בוקיצות לשואה.

גרמנים

שלושה דברים שבטח ידעתם על הגרמנים:

1. קמצנים זו מלה לא יפה, אבל הגרמנים האלו חסכנים לאללה. זה מתחיל בזה שכמעט בשום חדר בקמפוס של סאפ לא מדליקים אורות. לא בשום חדר ולא במסדרונות. כי חבל על האנרגיה. גם על המנעד שבין נייר טואלט שלוש שכבות כלבלבים עם אלוה-וורה לנייר זכוכית הצה"לי הגרמנים הרבה יותר קרובים למשייף העכוזים מהבקו"ם. ועוד לא דיברנו על היעדר המזגנים. כל פעם שאומרים לגרמנים "למה אתם לא שמים מזגן?" הם עונים - "לא צריך, יש רק שבועיים חמים בשנה". זה משהו שאולי היה נכון ב- 1900. בשנים האחרונות יש יותר כמו חודשיים חמים בשנה ובעמק הריין לח כמו שאתם לא מאמינים. חסכנים בני חסכנים.
2. לא מצחיקים הגרמנים. למעשה - לא רק שהם לא מצחיקים הם גם נעדרי חוש הומור בצורה קיצונית. הם פשוט לא מבינים בדיחות. אולי הם רק מבינים בדיחות של עצמם, אבל אם אתם שואלים אותי, הם פשוט מזייפים את זה. בסדרת המופת "דקסטר" (בקרוב ב- Yes) הגיבור (בלי ספוילרים) הוא פסיכופת - הוא לא חווה שום רגשות אנושיים והוא פשוט מזייף בכל האינטראקציות החברתיות שלו. הגרמנים לא יודו בזה - אבל הם כולם מזייפים חוש הומור.
3. אסור, אסור, אסור לדבר על השואה. פשוט אסור. חבר שנשאל כמה תושבים יש בישראל וענה "שישה מיליון" קיבל כזאת שתיקה מביכה שהוא בילה את כל היום שאחר כך בנסיון לקבור את עצמו. כל אזכור של מלחמת העולם (גם הראשונה) מקביל למצב שאתם באים לבריכה בבית של מישהו ומחרבנים בתוך המים. לא יגידו לכם כלום, אבל המבטים שתקבלו יהיו לא כל כך נעימים.
4. מצד שני - הם עדיין גזענים. צריך לשבת פעם בחדר דיונים פה במשרד כשיש בצד השני של הקו הודים בשביל לראות את הפרצופים שהם עושים, הדחקות וגלגולי העיניים בשביל להבין שאולי על היהודים אסור לצחוק, אבל הודים - זה דווקא בסבבה.
5. מצד שלישי - מי שיושב בחדר דיונים בארץ ורואה את אותם הפרצופים כלפי כל לאום שנמצא בצד השני של הקו מבין שקסנופוביה זה משהו שכנראה בנוי בגנים של כל ההומו-סאפיינס.

וואלדורף

איזה גודל. יא ווראדי.

קצת מפתיע אותי השקט שבו עוברת מה שבעיני היא אחת מהחדשות היותר מסעירות של הזמן האחרון - אורקל תובעת את סאפ (יש לומר - "אס.איי.פי" או בגרמנית - "אס.אה.פה"). מדובר פה על קרב שבו לפחות אחת מהחברות תצא רע, רע מאוד. יש דיבורים על גניבה, הפללה, מה לא. הייתי שמח להרחיב בנושא, אבל מכיוון שאני

א. עובד סאפ

ב. לא מייצג אותה בשום צורה.

ג. לא כזה מבין בדברים האלו

אז אני לא ארחיב. למי שכן מעוניין לקרוא:

גוגל ניוז

לארי דיגמן, ב- ZDNet, אחד הבודדים שבאמת מבינים את התחום.

הידיעה ב-"דה מארקר" (תחת מדור "דין וחשבון"?!)

האתר הכי חשוב בארץ בימים אלו הוא לא הנסיון של YNET להשתלט בחזרה על שוק ה- classifieds (וכל חובבי דורה ובוטס יכולים לצטט עכשיו את חטפני השועל: "מאוחאאאאר מדייייייייי!"), אלא הוא דווקא האתר של ועדת וינוגרד. תקראו שוב פעם את הצירוף הזה (נרחיב בשביל האפקט): האתר הרשמי של הוועדה לבדיקת ארועי המערכה בלבנון 2006. או יה. אני לא יודע מה אתכם, אבל עצם הקונספט שלפיו יושבת וועדת חקירה במדינת ישראל ויש לה אתר שבו היא מדווחת על ישיבותיה, מי העיד לפניה (כולל מעט תמלולי עדויות) ובקרוב יתפרסמו בו גם המסקנות שלה מראה עד כמה התקדמנו בכל מה שקשור לאינטרנט, ממשל זמין ונגישות של מידע לציבור.

כמה קולגות שלי כבר העירו על איך שזה נעשה - עם קטעים מצונזרים, עם שימוש בתוכנת המרה ל- PDF שהיא ברשיון נסיון, אפילו ידיעות אחרונות הסתלבט על שגיאות הכתיב בתמלול העדות על אלוף (מיל.) עמוס מלכא. אפשר להוסיף עוד ועוד (למה השימוש בדומיין org.il במקום ב- gov.il?). אז מה. אתם מבינים על מה אתם מסתלבטים? העדות של ראש אמ"ן לשעבר מוגשת לכם בצורה הכי נגישה שאפשר (במגבלות הסביר) ואתם מתבחבשים על שגיאות הכתיב?

עזבו, עזבו. יום גדול היום. תנו לחגוג בשקט.

יש שתי דרכים עיקריות להתקין ג'ומלה - הדרך הקלה, והדרך הקלה מאוד. נתחיל בדרך הקלה מאוד - אם אתם מאוחסנים בספק טוב (הבלוג הזה יושב על Dreamhost המצוינים, אבל ממה שראיתי גם GoDaddy נותנים שרות דומה), אז אתם מקבלים One-click installation לג'ומלה. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לתת את שם האתר, לבחור משתמש וססמא ל- Database (כדאי לרשום) ותוך 10 דקות מגיע אי-מייל בסגנון הבא:

We just installed the files for Joomla as requested at:
[snip]

Step 4:
  You're almost done! FTP to your site and remove the "installation"
  directory. Then click the link at the top for "Administration"
  and log in as "admin" with the password you just set.
Have fun! If you need help, there’s a help area in the Admin section,
as well as the official forums here:
http://forum.joomla.org/
Thanks!
The Happy DreamHost Installer Robot

כמו שאפשר להבין, מדובר בסדרת צעדים קטנה וחביבה שאחריה, הפלא ופלא, יש לכם אתר ג'ומלה רץ. אתם מוזמנים להכנס ולהתחיל לשחק (עוד בהמשך)

הדרך השנייה, הקלה לא פחות, היא להתקין לבד. מתחילים מלהוריד את הקבצים. יש כמה מקומות שאפשר להוריד, וכאן נכנסת השאלה החשובה - רוצים עברית? אתם בטוחים? אתם ממש, ממש, בטוחים? אולי בכל זאת? טוב, נו. אם אתם רוצים עברית יש שתי דרכים לקבל אותה - או להתקין ג'ומלה רגיל ואז להוסיף את חבילת התרגום, או להוריד מראש גרסא עם התרגום בילט אין. ההעדפה האישית שלי - תתקינו גרסא רגילה (אפשר להוריד מהאתר של ג'ומלה ומעוד מקומות), ואז פשוט תוסיפו את החבילה של עברית. בכל מקרה, מקור טוב להורדות בעברית הוא באתר של קהילת ג'ומלה בישראל.

עוד שתי המלצות לדרך:

לפני שאתם מתחילים להעלות דברים לאתר הפרודקשן שלכם, בו השקעתם את מיטב ממונכם, תרימו לעצמכם שרת ג'ומלה לוקאלי. עליו תעשו את כל הניסויים עם התבניות, עם להוסיף ולהוריד מודולים וכל הבוג'ע-ראס. ככה לא תשלמו על כל טעות כתיב ב- PHP בזמן יקר. בשביל להריץ ג'ומלה צריך ארכיטקטורת LAMP (כבר דיברנו עליה פה) או WAMP. המפתחים הרציניים שבינינו מרימים לבד:

1. Apache
2. MySQL
3. PHP

ואז מקנפגים כל מה שצריך (וצריך).הבעיה העיקרית היא לבחור גרסה יציבה - איזו גרסא של PHP משחקת יפה אם איזו גרסה של Apache זה משהו שאתם באמת לא רוצים לגלות לבד. גם הקנפוג עצמו (של לגרום להם לעבוד ביחד) הוא לא בדיוק פיסיקה קוואנטית למתקדמים, אבל מנסיון - הוא לא הולך חלק. מכיוון שאנחנו קצת זקנים והרבה עצלנים אנחנו ממליצים על חבילה מוכנה. . יש באתר של ג'ומלה להוריד שרת ג'ומלה לוקאלי, שאותו לא ניסינו. מה שכן ניסינו ואנחנו משתמשים על בסיס יום-יומי הוא EasyPHP - חבילת תוכנה קטנה וזריזה שמתקינה לכם את כל השלישיה הסודית כשהיא כבר מקונפגת ומותאמת לעבודה היטב. היתרון המרכזי של EasyPHP על להתקין איזה שהוא שרת ג'ומלה ייעודי - שאפשר להשתמש בה גם לדברים אחרים. במיוחד אם אתם בתהליך של אבלואציה לפלטפורמה (נניח, מתלבטים בין ג'ומלה לממבו או כל פלטפורמת LAMP/WAMP אחרת) אתם יכולים עם EasyPHP להרים את כל הסביבות האלו בבת אחת ולקבל החלטות.

 המלצה שנייה: ג'ומלה אמורה לאפשר למשתמשים 'רגילים' (לא טכניים) ליצור תוכן בקלות. אל תתנו לזה לבלבל אותכם - מי שמרים את האתר, צריך להיות מאוד טכני, עם יכולות PHP, SQL ובאופן כללי - כזה שלא מפחד לשחק. גם כל התקנות הקסם האלו אצל הספקים מתקינות לכם משהו מאוד מאוד בסיסי. רוצים תוכן ומהר - תבקשו ממישהו שמכיר, עם רקורד מוכח.

עכשיו שהתקנתם, אפשר להתחיל לשחק. עוד על המשחקים - בפוסט הבא..

טוב, אז החלטתם שאתם רוצים להעלות אתר תוכן לאינטרנט. אתר עם הרבה תוכן, אתר שהוא לא רק בלוג אלא כזה שיאפשר ליותר מאדם אחד להוסיף נושאים שממוינים באיזושהיא צורה. מה שאתם צריכים זו פלטפורמה לניהול תוכן, או בעברית - CMS (Content Management System). אתם יכולים, כמובן, לשבת ולכתוב קוד לרוב ולבנות לעצמכם פלטפורמה שכזאת, או שאתם יכולים לקנות כזאת בהרבה כסף (עוד על זה בהמשך). בשורה התחתונה - הפתרון המומלץ הוא לקחת מערכת CMS שהיא Open-Source, בארכיטקטורת LAMP. למה, ואיזו מערכת? כנסו, כנסו.

1. תמחור.

ספירה מהירה באתר CMSMatrix מראה שיש היום משהו כמו 740 (!) מערכות CMS מתסובבות בשוק. נראה כי לבחור אחת מהן זו כמעט משימה בלתי אפשרית. אחת הדרכים היותר קלות היא פשוט על ידי שאלת המחיר.

לקחנו בערך 160 מערכות שמפורטות בויקיפדיה וניתחנו אותן לפי מחיר:

כמו שאפשר לראות, 60% מהמערכות שמוצעות היום הן בחינם (או תחת רשיון GPL, שזה דומה, אבל לא בדיוק אותו דבר. פרטים נוספים - כאן). אז כן, אתם יכולים לקנות מערכת של Documentum בכמה אלפי דולרים טובים, אבל לא חראם?

מצד שני - קחו בחשבון שכשאתם הולכים על מערכת Open-Source אתם מוותרים על תמיכה מסודרת (אין, אין, SLA) ומסתמכים אך ורק על התיעוד ולא פחות חשוב מזה - על קהילת המפתחים (עוד בהמשך). לכן, אם הפרויקט שבשבילו אתם מחפשים את המערכת הוא כזה שאסור לפשל בו, ועוד לא פיתחתם אתר ב- OS, תחשבו שוב פעם. כמו בכל פרויקט תוכנה, גם פה חוק ה- 80/20 עובד, ומערכות ה- OS החביבות שנסקור כאן עושות את ה- 80 ממש טוב. לגבי ה- 20 - תצטרכו להתמודד לאט לאט ובעזרת הקהילה עם כל הטיפים והטריקים הקטנים.

2. ארכיטקטורה

רוב אתרי הווב שמפותחים היום הם בארכיטקטורת LAMP, ר"ת של Linux, Apache, MySQL, PHP/Python. היתרון המרכזי בארכיטקטורה הזאת - היא כולם בחינם (תחת ה- GPL).

(למאוגתרי Buzzwords: MySQL הוא מסד-נתונים מצוין תחת OS, PHP היא שפת תכנות ההולכת ותופסת תאוצה)

למה LAMP?

1. Apache ממשיך (למרות הנסיונות של מתחרים ובהם IIS) להיות ה-שרת אפליקציות של האינטרנט עם בערך 60% נתח שוק (IIS עם 30% הרחק מאחור). יש עליו הרבה ספרות, תעוד ומפתחים שמכירים אותו (מקור - Netcraft)
2. יותר ויותר חברות וארגונים גדולים מבינים ש- PHP היא שפת התכנות המתפתחת באינטרנט
   1. Venture Capitals warm up to the LAMP stack
   2. Oracle teams up with Zend for PHP love-in
   3. IBM & Oracle look to integrate PHP into SOA
3. סטטיסטיקה מעניינת על שפות תכנות אפשר למצוא ממאמר באתר של או'ריילי. יש להם שם חלק שנקרא CodeZoo, איפה שאפשר למצוא קטעי קוד לרוב. הם עשו, אי שם ב- 2005 סטטיסטיקה של באילו שפות מפתחים באתר מבקשים קטעי קוד. שימו לב למספרים:

יש היום שלוש מערכות Open Source CSM שמובילות בשוק בתחומן ובהן בחרתי להתמקד. מי אמר שהן מובילות בתחומן? גם הנסיון שלי (שנכון, הוא מוגבל ללהתקין ולשחק עם הרבה מערכות ולא לפתח מערכת שלמה ל- production, אבל בכל זאת), וגם אנשים הרבה יותר חכמים ממני חושבים ככה (מצריך רישום, אבל מומלץ בכל זאת).

Plone - מובילה בתחום ה- Collaborative workspace

Joomla - מובילה בחום ה- Informational Brochure

Drupal - מובילה בתחום ה- Online Community.

יש ממש מעט אנשים שכשאתה קורא את הכתיבה שלהם אתה יכול לשמוע אותם מדברים. עמוס עוז הוא כזה (למרות שכבר שנים שאני לא קורא את הספרים שלו) ועוד אחד כזה הוא שרול (יש לו גם שם מלא, אבל לא נביך אותו יותר מדי). שרול היה המנכ"ל של ב- uTOK, משהו שאני די חושב שהוא מצטער עליו (על התקופה ב- uTOK, לא על להכיר אותי ספציפית) ויש לו מן דיבור כזה שאי אפשר לטעות בו. שבוע שעבר שלחנו לו את הדראפט השני של סדרת המופת העתידית שלנו (פיטוסי הגדול, בשבילכם). ובלי להכנס לפרטי התסריט (זה עדיין טופ סיקרט וכל זה), הנה מבחר מההערות שלו:

• "האיפיון שלו כמזרח אירופאי עצוב לא משתלב עם הזיונים ועם הדתיות וזה לא מתיישב עם הדכאון ועם הערך העצמי – יותר מדי אבות טיפוס על אדם אחד. למרות שלא ציינתם מוצא הייתי בוחר לעצב אותו דווקא כפולני (בשביל הזיונים המיוסרים) או כצ'כי (בשביל הספקנות והיסורים העצמיים). כולם כמובן חושבים שהוא רוסי. זה מוציא אותו מכליו. הוא יכול להסביר שעות מה ההבדל. כמו-כן הייתי מדביק לו בעיית שתייה קטנה. אגב, בישראל זה מאד נדיר שעולה חדש יגיע לארץ עם עברית כזו שתאפשר לו לקפוץ כיתה פעמיים בתיכון, כלומר: לגמור תיכון בשנתיים. אני מציע שאת קפיצת הכיתה שלו הוא יעשה בגולה. בגימנסיה. אגב, אמא שלו אלמנה. יש לו בעייה עם דמות אב"
• "הולד איט מן! זה מרדד את כל יתר הקונפליקטים ואתה מעתלם מזה בהמשך (כשאתה מונה את הדברים שהם "הקפידו לא לדבר עליהם"). זה מרכז העסק. זה אבי אבות האשלייה הבורגנית. הם הבוגר האחראי של כל החבורה הזו. הם מספקים את השקט הבורגני הנינוח. הסלון שתמיד אפשר לדבר בו ותמיד יש בו משהו לאכול אבל הם אשכרה לא מזדיינים וזה אוכל אותה (דימוי עצמי, נשיות, חוסר מימוש – זה מתיישב עם הרצון שלה לשנות קריירה) וגם אותו (חוסר חשק, עודף משקל, עצבנות, שתייה, משבר 40 מוקדם מדי (הכל שם מוקדם, יחסית לאחרים). הם אוהבים אחד את השני וזה תלוי מעליהם כמו ענן שרק הם מסוגלים לראות אותו. זה עוגן דרמטי מהורהר ושקט בתוך כל הרעש מסביב."

ברור לי ששתי ההערות האלו הן קצת מחוץ לקונטקסט, כי קוראי הבלוג הנאמנים עדיין לא מכירים את הסדרה, אבל עדיין - למכירי ומוכירי האיש - ממש אפשר לשמוע אותו מדבר.

בפסטיבל SXSW שנערך בימים אלו באוסטין, טקסס (ססססאמק, למה אותי אף אחד לא שולח למקומות האלו?) אחד הסשנים היותר מעניינים בעיניי (בתור עוקב מרחוק) היה סשן שבו ניתחו עלויות של חמישה אתרים מצליחים (יחסית). את המצגת המלאה אפשר למצוא כאן, אבל אני אנסה לסכם:

 הטבלה למטה מציגה את העלויות (בדולרים) להקמת האתר:

 מסקנות:

1. שימו לב כמה אמא של מיה שילמה על תכנון ופיתוח האתר - 65,000$! לא יאומן. מי שיילך לאתר יראה שמדובר ב- YAOC (Yet another online community), שעם כל הכבוד לעיצוב החביב ולנושא הקרוב ללבי (כן, אני חזק באמהות) עדיין לא צריך לעלות כל כך הרבה לפתח.
2. גם Wesabe (YAOC לא קטן בעצמו) קצת הפריזו בעליות. א-ביסעלא. 190,000! על מה?!
3. אם נתעלם משתי האנומליות האלו, אנחנו שבים ורואים שהפיתוח הוא הרכיב הכי יקר בכל הסיפור ודווקא אצל Freshbooks אנחנו רואים את היתרון של להחזיק צוות פיתוח אין-האוס. מצד שני, בתחזוקה החודשית הם משלמים על זה…

ואלו העלויות החודשיות:

•  DropSend
  • פיתוח: 700$
  • חומרה ואחסנה: 2,925$
  • סה"כ: 3,625$
• FreshBooks
  • עיצוב: 4,500$
  • פיתוח: 14,500$
  • חומרה ואחסנה: 8,000$
  • עו"ד ורו"ח: 3,000$
  • משכורות: 16,000$
  • סה"כ: 46,000$
• Maya’s Mom
  • עיצוב: 5,000$
  • פיתוח: 20,000$
  • חומרה ואחסנה: 5,000$
  • סה"כ: 30,000$
• Mobissimo
  • פיתוח: 70,000$
  • חומרה ואחסנה: 18,000$
  • עו"ד ורו"ח: 2,000$
  • שיווק: 60,000$
  • סה"כ: 150,000$
• Wesabe
  • פיתוח: משתנה
  • חומרה ואחסנה: 3,000$
  • סה"כ: 3000+

מסקנות:

1.  אמא של מאיה ממשיכה לשלם מחירים מופרזים לפיתוח שלה. באמת - אתר חביב, אבל לא שווה כל כך הרבה.
2. רק אתר אחד מכולם משקיע בשיווק (ולא מעט).

הסיכום שהוא אולי הכי מעניין - סה"כ הוצאות לעומת הכנסות…

 קצת קשה להסיק מסקנות מהסיפור הזה (מעבר למציצנות בריאה). דווקא mobissimo ו-DropSend עושים רווחים לא רעים, אבל זה בעיקר כי יש להם מודלים עסקיים מצוינים, ואז הם יכולים להשקיע הרבה יותר בדברים כמו שיווק. קצת מפתיע בעיניי ש- Maya’s Mom ש'נחשב' אתר מצליח, עדיין לא עושה רווח, אבל כשמסתכלים כמה הם הוציאו על פיתוח (חשבתם להשתמש בפלטפורמות קיימות?) זה די ברור.

http://www.readwriteweb.com/movabletype/mt-tb.cgi/1014

Source: SXSW: The Figures Behind The Top Web Apps

כבר הרבה זמן שאני מנסה לחשוב מה לעשות עם מאות/אלפי מסמכי הוורד של "שני גברים שמנים". חלק מהם העליתי לאתר הישן, אבל זה היה כרוך בעבודת נמלים - לקחת כל מסמך RTF, לשמור אותו כ- HTML ואז להשתמש במערכת ה- CMS שהשתמשתי בה באותו הזמן (CityDesk). כשרציתי לבחור פלטפורמה לבלוג הזה, זה היה אחד השיקולים העיקריים. אפילו התייעצתי עם המאסטר בעצמו, אבל גם לו לא היתה תשובה. בסוף החלטתי לזנוח את הישן ולהתחיל מ-ח-ד-ש, פשוט לשים לינק לישן, ויהיה בסדר. אבל כמו מפתח טוב - כואב הלב. בכל זאת, המון תוכן שנשאר אופליין (אם לא סופרים את הארכיון של עיתון ת"א).

אחד הדברים ששקלתי היה להשתמש ב- Wordpress בתור CMS (ותודה לשרית על המאמר…), אבל נראה לי קצת לאנוס את הפלטפורמה. הפתרון - למצוא מערכת CMS שמצד אחד תהיה טובה, מצד שני, תאפשר לעשות import לאלפי קבצים. התשובה המסתמנת - Joomla. בעיקר בגלל הפלאג-אין הזה. למה ג'ומלה? בפוסט הבא….

יש לי הרבה מה להגיד על המשחק של בית"ר שהיה היום נגד חיפה (עבאס סואן היה צריך לצאת בחמישה כרטיסים אדומים). אבל דבר אחד משך את תשומת לבי - אחרי ששוונקי שם את הגול (ותודה לדקל קינן) הוא הוריד חולצה, זה אמנם עלה לו בצהוב, אבל היה כתוב שם Deus e fiel. תרגום מהיר מפורטוגזית (ותודה לגוגל) מביא את המשפט הבא -

God is Faithful - Even When We Are Not

ובמקור -

DEUS É FIEL - MESMO QUANDO NÃO SOMOS

לא יודע למה, אבל דווקא המשפט הקטן הזה חיבב את שוונקי עליי. לפני זה הייתי משוכנע שהוא חלק מסדנת מרזי-מורית שיוסי מזרחי פתח שם בטדי (כן, אני יודע שאני שמן בעצמי. זה לא אומר שאני עיוור), אבל דווקא החולצה הזאת גרמה לו להצטייר כמישהו צנוע, שבסבלנות יודע שהכל יגיע.

יאללה בית"ר! (עוד, בהמשך)